נשימה אחת מפרידה בינך לבין העולם. לבין הסוף הלא גמור שלך. כנראה גם שלו.

הנשימה שלך מתגברת לאט, אתה מסתכל קדימה בעיניך, לא יודע על מה לשים מבטך ולבסוף אתה מסיט מבטך מהדרך ועוצם עיניים.

עוצר לרגע את הליכתך, לוקח נשימה עמוקה ונותן לשקט למלא אותך.

כל הזיכרונות שלך באים, ההרגשה שלך שנכנסה בתוכך, שהרגשת, בפעם אחת,

קרתה פעם אחר פעם, לא הכל בבת אחת נחת עליך כנהר של רגשות בלתי מוסברים ובלתי גמורים.

אתה לא ראית אותו נופל אף פעם לפני כן,

אתה כבר לא מזהה אותו יותר.

אתה לא יכול להביט בעיניו ולראות את מבטו המלא בשקרים,

להאמין לו יותר.

בטחת בו ונפלת. לאחר מכן כנראה שהצלחת לקום אחרי הכל ולהמשיך ללכת הלאה.

הוא נופל למטה, ואתה רץ הלאה. אל ההמשך. אל מה שהולך להיות לך.

פעם, כשהיית אמיתי, כשהיית ילד, יכולת להרגיש, להאמין, כל רגע בא אליך בפעם אחת, ברגע אחר, לא הכל בבת אחת התנפל עליך.

אתה רוצה להירפא רק עוד פעם אחת.

לנשום עוד פעם אחת לפני שזה קרב אל הסוף.