אנשים נעלמים, תקוות מתנפצות.

רגשות שחשבת שהיו, גם הם מתחבאים להם בין הצללים, מחכים לרגע הנכון לצאת, אך הרגע הזה לא מגיע.

כמה זמן היא יכולה לחכות עד שהוא יגיע הפעם וגם יישאר ולא יעזוב למישהי אחרת? לא ייעלם לה בין הצללים שלא תדע איך למצוא אותו?

למה היא צריכה לעבור את כל זה כל פעם מחדש? למה אי אפשר לשים לזה סוף?

היא שמה לזה סוף, היא שכנעה את עצמה, אבל כנראה שזה לא מספיק.

גם אם היא אומרת זאת לעצמה, הלב והרגשות שלה חושבים ומרגישים אחרת, זה לא ייתן לה לעולם להמשיך הלאה ולשכוח ממנו, לא משנה מה היה ואיך שהוא התנהג.

היא תמשיך לצפות, להרגיש ולאהוב, מקרוב ומרחוק... עד שהלב יתפוצץ.

היא צריכה להמשיך, הלאה, זה לא עושה לה טוב,

שתתעשת, שתבין שיהיה לה עוד מישהו אחר בחיים, יותר טוב ממנו, יותר ראוי בשבילה, יותר אוהב ונמצא שם בשבילה.

זה יגיע ויבוא עם הזמן, היא רק צריכה לחכות בסבלנות ובינתיים להמשיך הלאה ולשכוח מכל מה שהיה איתו, איתם, להמשיך הלאה ולצוף על המים כמו שהתמזגו עם השמיים והמשיכו לזרום במרומי הנחלים והזרמים.