קרן אור נשברת ונעלמת.

הקול שנפצע הרגע גם הוא נעלם באור החשכה.

גל חותך ונשבר אל תוך מערבולת הגלים שקרבה אל החוף, אל הסלעים שמנפצים כל תקווה אפשרית אחרת.

מבט מהפנט תוכי מנפץ כל שבר שהיה קיים בה, כל דבר שידעה, נשבר.

לב נשבר באיטיות, רואים את תהליך נפילתו על החול הקר והתערבלותו עם המים בעוד החושך יורד על האדמה וכך גם עליה.

רואים את הלב נשבר לחתיכות קטנות קטנות של אי אמון, אי קרבה, אי אהבה, אי חום, אי הקשבה, ראייה אין סופית של איים, של שגיאות, של טעויות.

הציפייה לראות רק אותן מרחיקה מעליהן את הציפייה להתהלכות האין סופית של הדברים הטובים.

הם באים ונעלמים, הכל נשבר, נאסף ונעלם במבט ההוא, שלה, שמביע את הכל בתוכו.

הוא מלא בקנאה, בעצב, באהבה, באכזבה; כל הרגשות נאספים לאחד

והשברים נערמים אך נשברים לאיטם שוב.

המראה משקפת את כל ההישברויות שיכולות להתקיים במקום אחד בודד,

גם הוא הולך ומתרחק לאיטו, כמו כל השברים שנמצאים על החול, על הסלעים, שלא יודעים מקומם ולא רואים אותם

מבעד לחשכה האין סופית שגוברת על הכל.