הזמן לא יישאר לעולם, הוא ימשיך לעבור והשעון ימשיך לתקתק, כמה שהיא תנסה לעצור את הזמן, היא לא תצליח.
אולי היא תעצור ותקפא, אך הזמן ימשיך לנוע מסביבה.
לא משנה כמה תנסה להשאיר את הרגע כמו שהוא, או להקפיא את העולם מלהסתובב.

ההשתקפות של הזמן נראתה בעיניה, כאשר רצתה לעצור את הזמן ולהחזיר אותו קצת לאחור.
לרגע שלפני נפילת הכוס. שהיא לא תישבר, שהיא תהיה שלמה. לא כמו שהיא, עצמה, גם נשברה במובנים רבים.

היא רצתה שמשהו בחייה יישאר שלם, לפחות זה. לא כמו שהיא, כבר שבורה כמה זמן ולא מוצאת את עצמה ולא מצליחה לאסוף את עצמה מחדש ולמצוא את מי שהיא באמת.
בשביל זה היא כאן, כדי לנסות ולהחזיר את עצמה למצב ההוא, הקודם. לפני שנשברה.

לפני שהכוס נשברה והיין האדום נשפך אל כל עבר.

היא הרגישה שהיא מתחילה לאבד את העולם, עד שהיא התחילה לאבד גם את עצמה, היא לא מצאה את עצמה יותר. היא לא ידעה מי היא יותר. היא הרגישה זרה לעצמה.