כמה עוד אפשר לגרור דברים עם הזמן?

מתי שהוא הכל ייעצר ויישכח. אי אפשר להשאיר דברים תלויים באוויר זמן רב, כי הם ייעלמו, יתיישנו ולבסוף יישארו שם או ייסחפו עם הרוח אל המרחקים, שאי אפשר לאומדם.

חיוך קטן מתפשט על פנים צוהלות מצחוק, מבט קשה מביט בעיניים של אחר וריצה קלה על החוף,

עם הגלים כרעש המוסיקה הרועשת שבחוץ, רגליים קלילות נסות על האדמה עם הרוח, באותו קצב אחיד,

החול עוטף את כפות הרגליים כשמיכה חמה, עד שהמרגש הזה נחקק בזיכרון הנערה ונעלם לאיטו.

אוויר הים עולה בריאותיה, היא שואפת אותם חזק, היא רוצה לנשום אוויר נקי, ולו פעם אחת,

בתוך כל התקופה הלחוצה הזו שהיא עוברת עכשיו, שלא נגמרת.

היא רק מחכה לסוף שלה, שהיא תעבור ותישכח,

ותתחיל תקופה חדשה.

תקופה שמחה, אופטימית, קלילה ופחות עמוסה רגשית, נפשית ופיזית.

היא רוצה להמשיך ולהיות אופטימית, גם ברגעים כאלו.

היא יודעת הרי שהכול עובר בסופו של דבר

והדברים הטובים יקרו לא משנה מה. היא יודעת ומרגישה זאת. היא רק צריכה להאמין, לא לפחד, להיות בטוחה בכך ובעצמה וללכת ישר, לצעוד קדימה, להסתכל אל המרחק ולהאמין בעצמה.

להאמין שהיא יכולה לעשות זאת ושהיא תצליח בכל מה שרק תרצה. היא תצליח להגיע לדברים שהיא מייחלת לעצמה ורוצה לעשות. כל הדברים שהיא רק שואפת אליהם.

כל דבר קורה לטובה ומתרחש לטובה,

בהמשך או בסיום של תהליך או דרך שאתה בוחר ללכת בה.