הבמבה נראתה מוזרה. משהו בה היה מקולקל. היא הייתה קשה למדי וצהובה מעבר לרגיל.

היא השתמשה במצלמה בכדי לתעד זאת, זה היה מראה לא שגרתי. היא הרגישה שהיא צריכה לנצור את הרגע הזה.

כמה פעמים אפשר להיזכר בסיפור על האיש הכחול והאיש הירוק מהכבש השישה עשר, כל ילד גדל על הקלטת הזו,

מעניין אותה אם זה יהיה גם בדור העכשווי, שגם הם יגדלו על זה, כמו שהיא גדלה על יהונתן גפן ועל האיש הירוק.

היא יצאה אל הגינה, אשר עמדה לה במרכז הדשא נדנדה חלודה, רק מעט.

היא נזכרה איך נהגה להתנדנד עליה ולצהול מאושר כשאביה נהג לעמוד מאחוריה ולדחוף אותה חזק, גבוה גבוה אל קו השמיים.

עץ הדובדבנים עוד עמד שם, נטוע על צידו, דובדבנים בצבע אדום עז בצבצו ממנו ונראו כעוד יום קיץ בשל וחם.

זה הזכיר ימים עברו, ישנים ונושנים של העבר, כאשר ארץ ישראל רק התחילה להתפתח, זה הזכיר את התקופה הרחוקה ההיא.

והנה היא, כיום, בהווה העכשווי, בזמן הזה, נמצאת באותו מקום, מתחת לעץ הגבוה,המכסה אותה ומטיל עליה צל גדול, ביום קיץ חם,

עם קופסה ישנה בידה, אשר נמצאים בה כל סודות העבר.