שברי כנף של אדם.

שברי כנף של נשמה.

שברי כנף של מלאך.

האדם שהולך, אשר עקבות רגליו נשארות חקוקות על הרצפה שהוא הולך עליה,

מרכין ראשו וחושב על הדברים שעבר. על הרגעים שחווה, שהרגיש כמו טעות שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם.

הוא לא רואה את מה שאחרים רואים. הוא לא רואה את הדרך בה הם רואים אותו.

הוא לא רואה את החלומות שהוא חולם ורוצה שיתגשמו. הוא חושב שהוא כבר ניפץ אותם לכל עבר.

הוא מנסה להגשים אדם אחר שהוא לא הוא. הוא מנסה, בכל כוחו, להראות לעולם את האדם שהוא מנסה להיות, אך הוא לא מצליח, כי הוא לא הוא האמיתי. הוא מנסה דמות אחרת.

דמות אחרת שכביכול תהיה הוא. הוא לא יודע כמה שהוא מיוחד וכמה שהוא מכשיל את עצמו בכך שהוא לא מוציא את מי שהוא לכלל, לחיים ולעולם הסובבים אותו מכל עבר.

הוא שבור, בניסיון להתעלות על עצמו, לעלות על הסולם, בשלבים שלו גבוה, אל על, ולהגיע אל מה שהוא מנסה להשיג,

אל החלומות שהוא מנסה לגעת בהם בכל כוחו, שעוד נשאר,

ביד הקטנה, השבורה שלו, שמתאחה לאט, עם הזמן לאיטו, שחוזרת לעצמה, ומצליחה להרחיק עצמה עוד, מהמקום בו נמצאת ולהגיע אל מקור חפצה.
אל המקום אשר ייחל זמן כה רב להצליח ולהגיע לשם,

להגשימו.