הוא עומד על הקצה והיא רק מתקרבת, מנסה לגרום לו להיות פתוח יותר. נעים. ביחד איתה. היא מנסה לראות אותו מקרוב, את מי שהוא באמת. אך הוא מתרחק. מילותיו יוצאות אל האוויר ועפות ביחד עם הרוח. מבטו מוסט אל פסי הרכבת, שנוסעת ללא היכר. הוא קשה, סודות טמונים בו והיא לא מצליחה לפצח אותו עד הסוף ולפתוח אותו, לנסות לקרוא בו כספר פתוח. הוא לא נותן לה, עם כמה שרוצה. הוא מפחד להיפגע. מפחד שהיא תשבור לו את הלב ותרסק אותו לאלף חתיכות שיתנפצו על הרצפה בבת אחת, בלי לחשוב מראש. התחושה הזו, היא שמפחידה אותו יותר מכל. דף קטן עם מילים קטנות אך מלאות עוצמה ומשמעות נסתרת נעלם ומסתתר מתחת לכרית בבוקר קר, בודד, מואר אחד.