הליכות על חולות, על מרצפות, על אספלט, על גגות של בניינים, רק לא על אנשים.

ראיה למרחק ודאייה בין לבין, לראות את הכל כה גדול ומאיים. כה גדול ממרחק וכה קטן מקרוב. זה ההבדל הגדול, שגורם לנו להראות שונים האחד מהשני. ממך ומרעהו.

אהבה סוחפת, גורמת לרגשות להתפרץ, למחשבות לנזול כמים אשר לא פוסקים בנהר קולח, ללכת לעתים גם כנגד הזרם, זה מראה על בגרות יותר מאשר על הליכה עיוורת אחרי אחרים, אחרים שלאו דווקא אתה מכיר באמת בפנים, לעתים גם הם עוטים מסכות כאלה ואחרות, כדי להראות משהו אחר, שחבוי אי שם בפנים.

אתה לא צריך לעטות על עצמך מסכה, אתה צריך להיות עצמך, בצורה הכי כנה ופשוטה שיש, כך אנשים ילמדו לאהוב את מי שאתה באמת, ולא חיקויים זולים של אנשים אחרים. אתה מיוחד. אין עוד אנשים כמוך. בגלל זה יש כמוך רק אחד ולא רבים. כל אחד מביא את הייחודיות שלו מעצמו, אל העולם הגדול. אולי לא טהור כל כך, אך יש מה ללמוד ולגדול, להתבגר ולהתגבר, בחיים שכאלו.

מילים מלמדות יותר מהכול, מחשבות אשר נכנסות אל תת המודע, יוצאות לפתע מהחושך אל האור, גורמות לך ללכת עם שתי רגליים על האדמה, ולא לפחד מליפול, כי תדע שיש שם מישהו שיחזיק אותך, שיעזור לך להתרומם בחזרה, ולהתגבר על הכול, כי יש עוד לאן לגדול ולהתפתח, ועם השנים, הכול יעבור.