גוון שיערה היה כתום-אדום לצד השמש, כאשר היא השתקפה עליה. כאשר הייתה מעליה. נכנסה בין חורי תריסיה. עיניה קלטו את האור והלכו עד אליו, עד שהשקט אפף אותה מכל עבר וגרם לה לשקוט לרגע. לשמוע את השקט שסביבה, כה חזק ואמיתי. כה חי וכואב. לא כואב במובן הכואב והקשה של המילה, אלא כואב במילה של מוחשיות. להרגיש את הדברים כמו שהם. להרגיש חיה ואמיתית בין השמש לאור שנופל על שיערה. השגרה הייתה מתה והיא כה זורמת, קלילה ומציאותית. אוורירית וחיה. בין כן לבין לא. בין מתי לאיך. ובין שקט לכואב.