אם היה אפשר להגדיר פעם אחת ולנצחי נצחים אהבה מהי, הכל היה קל יותר. אנשים היו נפגעים פחות, היו חשים פחות, היו עולים לסיבוב בעננים ולבבותיהם ברחבי השכונה וחוזרים אל גופם תוך שניות אחדות, ומרגישים אהבת אמת, פעם אחת. למה זה צריך לחזור על עצמו עם כמה אנשים שונים, עד שמוצאים באמת את האדם הנכון? החיפוש התמידי הזה, שלא פוסק, שלא נח, שלא נעלם, מתי גם לו יהיה סוף, למרות שלא באמת רוצים את הסוף הזה, כי אז שום דבר לא יהיה קיים. לא רוצים סוף לכל דבר, מאמינים ודוגלים בכך שלכל סיום יש התחלה כלשהיא, במקום כזה או אחר, במציאות כזו או אחרת, משתנה, עכשווית, ממוחזרת. אנשים יכולים להביט לאנשים אחרים בעיניים בקרירות, באהבה, בהזדהות, בחמלה, רגשות עפים לכל עבר והיא עומדת, נטויה, מנסה להבין את מה שהעולם מביא עימו אל תוך ליבה.