הוא אמר "אני אוהב אותך," ואז הלך והתרחק, צעדיו נעשו עמומים יותר ויותר והיא עמדה, רפויה, במקום. עלים של סתיו נשרו עליה.

היא הרגישה את ליבה מתכווץ. את מחשבותיה רצות בין רגליה, סחור סחור, הולכות וחוזרות בין המרצפות של השביל האפור לבין העצים המלאים בעלים של צבעי סתיו.

היא רק רצתה שיישאר שם, יחזיק את ידה ולא יעזוב.

שלא ישחרר אותה וייתן לסיפור אהבתם לצנוח אל הקרקע הקרה.

ידה נשארה שמוטה לצד גופה הרוטט, השקט שמסביב אמר הכל. גם ללא מילים אפשר להרגיש לב נשבר, אשר בועט לאט עם רצון לצאת החוצה.