השמיים אשר צבועים בכחלחלות עדינה ומעניינת עם קצת כתמתמות גורמים לי לשקוע במחשבות יפות ונקיות שלא נגמרות, אלא נמשכות וממשיכות לנוע ולעוף באוויר הרך ובמוחי, אשר מלא במחשבות בו זמנית.

בטן מתהפכת לשמע מילים עדינות וענוגות, יפהפיות רק מלשמוע אותן מתנגנות באוזניי, מלאות אהבה וכאב ומשמעות וכוונה עד בלי סוף, רק לשמוע אותן יוצאות לחלל האוויר שבחלל חדרי, שהקול והשקט בו זמנית יכיל אותי.

אני משתחררת מהמחשבה הזכה הזו, שהייתה שקועה עמוק בתוך בקבוק בעמימות מיותרת, שהשתחררה באוויר כאשר לקחתי נשימה ששקעה ביחד עם המילים אל תוך האדמה, בסיבובים אחת אחרי השנייה, בסחרחורת מלטפת ומשכרת עד בלי די.