"לא יהיו עוד לבבות עצובים," כך אמרת לי ונחנקת. הבטת לרצפה וכמעט פרצת בבכי, למרות שלא רצית להראות את זה, ניסית להסתיר זאת כמה שיותר, כי ליבך היה עצוב יותר מכול הלבבות האחרים.

הבטתי בך במבט הרך שלי, שגרם לך לרטוט והחזקתי לך את היד חזק.

"אני אתקן את הלב שלך ואז הוא לא יהיה עצוב יותר לעולם," הבטחתי וחיבקתי אותך חזק.