שאלה: אתם מעוניינים שאעלה את הפרק הראשון של הספר שאני כותבת?
אם יהיה ביקוש גדול, אעלה אותו מחר(!). :)
בינתיים, עוד קטע קצר שכתבתי, הפעם בהשראת השיר של עברי לידר "השיר ששרת לה", הוא מהווה לי השראה גדולה מאד בכתיבה. די מבולגן, אבל אני אוהבת את איך שזה יצא.
עייפות שמתגברת, בין מילים לאישה האחרת.
היא רוצה שתשיר לה את המילים שאתה רוצה לומר בכל הכוח אך לא מסוגל לכך, תביט לה
בעיניים ותוציא את מה שיש בתוכך בלי מחשבה מיותרת. החשיבה כאן מבוזבזת מראש. תהיה
כנה ואמיתי בין המילים והרגעים שלכם יחדיו. האור מרצד על פניה, בין המבט לרגש
שנמצא עמוק בפנים, היא מנסה להסתיר את האכזבה שלה ואת הכאב, אך זה לא עובד, היא לא
מצליחה. היא מנסה לראות אותך בעיניים שלה, אך גם אתה כבר אבדת לה בדרך. הפיתולים
הסתבכו והיא כבר לא מוצאת אותך יותר. רק בין הריסות ושברים ומשפטים. היא רוצה
לחיות איתך את החיים בדרך פשוטה הרבה יותר ממה שהיא נמצאת בה עכשיו. היא רוצה
חופשיות, היא לא רוצה לרצות, כי היא יודעת שזה יתדרדר למקום האסור והלא נכון, זו
מחלה בשבילה, שהיא רוצה להבריא ממנה וללכת למקום אחר, מקום נקי, טוב, יפה וכחול.
מלא כחול וירוק סביבה, בין ענפים, עננים וצדפים. צעדים קלים על גבי החול הבהיר
והרך, לא עוקצני למדי, לפחות לא כמוך. מילותיך רכות כרגע באוזנה, הצלחת לומר את
שרצית להוציא מתוכך, בלי התפלספויות רבות מדי, בלי מבטים חדים ומסוכנים, זו האמת
שלך, והאמת כולה. תביט ותבין, היא האחת והנכונה בשבילך, בשלב הזה בחיים שלך. תחייך
ותראה שגם בין נגיעות לבדידות, היא נמצאת שם תמיד, לאסוף את הסליחות.