המילים הן כמו כיסויים של רגעים ביום שטוף שמש; בין החיוכים לשתיקות, ובין האמירות למבוכות.

מבטים נודדים כמו מילים, בין פה לאחר, ובין השתקפות שנויה במחלוקת ופירושים למראה הרגע שאחריו, אשר מלא אור, חום, תקווה ואופטימיות, עם ציפייה לדבר הטוב שעומד לקרות.

ולעתים אף לגבר שצפוי לעמוד על דופן דלתך ולגרום לך לשתוק בין המוני המילים שמתרוצצות במוחך ומנסות למצוא יציאה.

אז השקט מקיף אותך ואת עטופה בתחושה נפלאה של שמחה, שנמצאת שם באותו הרגע בדיוק, וגם ברגע שאחריו, וכל שאת רוצה הוא שתחושה זו תישאר, כפי שאת מדמה את עצמך ואת הדמות הניצבת למולך כנתוני הרגע של ההרגשה שחולפת עלייך ונמצאת שם בתוכך, בין אלפי רגשות שהתחלפו בך מכבר; בין רגעים אחרים ומבטים שעכשיו נראים שכוחים,

ואת מתמקדת ברגע הנוכחי ולא מחכה ליותר מזה, כי זה כאן ועכשיו ואת חיה את העכשיו מרגע לרגע ואת שמחה על הרגע שאת נוצרת בתוך נפשך, שיישאר שם לרגעים אחרים, לתחושות וזיכרונות הנאספים בליבך, ולמבט או למילה הבודדה שתיאמר ושתיכנס ותפיל את כל החומות של אישיותך ותישאב אל מערבולת שרק נפשך יכולה להימצא בה ולקחת ממנה את כל הטוב שקיים ולגרום לך לאושר תמידי.