מילים מתרוצצות בראש ומראות מתנגבות לדמיון, ביחד עם מנגינה ישנה שחוזרת לאיטה, עם התקופה המוכרת. זה מתנגן כל כך טוב בראש שרוצים להישאר באותו הרגע בלי לזוז ולנוע, לעצום עיניים ולהתמכר לתחושה הזו. להיזכר ברגעים נושנים ובנשיקות חטופות, שקטות, בלילות חשוכים, אך מלאי אור. בחברויות שהיו וכבר לא יחזרו, בחברים חדשים, אנשים חדשים, שמתחילים להיות מוכרים יותר ויותר, כאילו החברויות הללו הן על גבי שנים רבות. כפי שהזמן נע לו ואני כבר מתבגרת, לקראת סיום ודרך חדשה קרבה לה. בלי לעצור, אין עצירה כאן, אני מבקשת אך זה לא עוזר, הזמן חולף לו גם אם אבקש שיעצור, גם אם אבקש שיראה אותי כפי שאני, דברים נעשו, צריך להמשיך בהרגשה טובה ושקופה, להמשיך מכאן הלאה ולהרגיש שלמים, לא צריך להידחק בעבר, אלא לפתוח דף חדש אל ההווה והעתיד שממשמש ובא. דרך טובה ופורייה נגלית לפנינו, ולא צריך יותר מזה. לא נבקש יותר, נחיה מרגע לרגע, משניה לשנייה ומשנה למשניה. טעויות קורות, כולם אנושיים, כולם תמימים ולא מבינים את שקורה סביבם, ועם הזמן גם זה משתנה, אך אין דרך חזרה, רק דרך ללכת מכאן הלאה. זה מעצב ומשנה אותך, וכל שאתה צריך לעשות הוא להיות שלם עם עצמך, לא משנה מה אחרים תפסו ממך בזמן מסוים או במילים שאמרת או בדרכים שהראית עצמך, כל עוד אתה עצמך יודע מי אתה, זה מה שחשוב יותר מכל.