החיים מלמדים אותנו על שאריות של אנשים אחרים,

רגעים בודדים,

המלווים אותנו בתחושות כאלה ואחרות,

בין ימים נשגבים

וזיכרונות שנשכחו מכבר.

הימים הללו הם הטובים ביותר,

רק כך אני יכולה להציג עצמי כמי שהייתי ומי שאני עכשיו.

זיכרון של נפש פצועה, טיפה שנופלת, אהבה נכזבת או לב שבור

מתגמדים לעומת החיוך הפרוע, הרגש שמתנוסס על כל כולי,

וגופי, מתחמם באיטיות בין ידיך הנשגבות, המלאות כל טוב וכל מה שאני צריכה עכשיו.

התשוקה למגע אצבעותיך הוא כה מוחשי עד שגם הדמיון מתעתע בי מכל עבר.