כתם קפה יכול לבלוט על גב אחורי של מכתב. מלא מילים מתרוצצות אי שם, מנסות למצוא עיניים שיקראו אותן. שיתנו להן משמעות עמוקה יותר מרק מילים על דף.

כתם הקפה יכול להישאר ויכול לעזוב, להשתחרר, הוא מסמל דברים כה רבים, וכה מעט רגעים.

ידיים נשלחות אל המכתב ועיניים מתרוצצות, מחפשות אחר המילים הקטנות, המסקנות בין השורות, הרגעים העמוקים שהם עברו ביחד.

והמחשבות, נודדות אל המרחק, מחפשות אותך בין הרגשות, כאשר הלב לא מפסיק לפעום בקצב מהיר.

האהבה ההיא

אשר חלפה לה עם השנים

וזיכרונות מתוקים אשר המריאו לשחקים הרחוקים.

טיפות של גשם זולגות על חלוני,

מבעד לעיניי רואה אני

את כל הטוב שעוד קיים לידי,

ואני,

עוברת על ידו ושותקת.

כפי ששתק גם הוא, בין יום לבין ערב, בשעות הליל הקטנות של יום חם בחודש אוגוסט.

שלג קר מכסה הכל בלבן טהור,

גופי נוזל בין הלבן הסמיך המקיף את הכל,

עיניי רואות את הסוף בלבן, אף הוא.

והסוף קרב, או שלא,

ואצבעותיי קרירות, מתחממות ככל שהזמן עובר לו

והקור מתחלף לחום

ועכשיו כבר אביב

ועדיין יש לבן סביב.

למרות המאורעות הכואבים והקשים, זה גם חג החנוכה.

זה מוזר, חג חנוכה אחרון שלי במסגרת בית הספר ובמסגרת של תלמידה, לאור ולאחר כל שנותיי, זו שנתי האחרונה, וזה מוזר ועצוב ביחד, מהול בכל הרגשות.

אז רציתי לאחל לכל קוראיי וגולשי ישרא בלוג, לאנשים המקסימים שכאן ואשר נמצאים במדינתינו הקטנה והיפה-

חג חנוכה שמח, מלא באור, שמחה וטוב!

שתהנו מכל רגע ותאמצו אותו אל לבכם, שתאכלו הרבה סופגניות ותשירו שירים יפים ומהנים, ביחד עם כולם, קרוביכם האהובים והתומכים ועם כל המשפחה.

אז שיהיה חג אורים שמח!!!

לאחר לילה מלא מחשבות, עייפות וכאב

היא מתרוממת מן המיטה והולכת במעגלים.

חושבת על שעברה ועל עוד מה שיש להחכים.

דמעות מרצדות בעיניה והכול נע הלוך ושוב

בלי סוף ובלי עצירה.

רק המחשבה שדבר כזה נגמר ואין אותו עוד

נשאר בתוכה.

לאט היא תהפוך ריקה וחסרת חלקים

כי הנפש הלוהטת שהייתה,

כעת, כבתה מבפנים.