אמנם לא הספקתי לקשר זאת לנושא החם של אותם ימים,

אבל באווירת פורים שהייתה לפני כמה ימים, הנה קטע בהשראת החג-

תהנו.:)

בנוסף, קטע זה מוגש למשימת הכתיבה בבלוג הזה- הבלוג.

זה כיסה לה את הפנים והיא רצתה להעלים זאת.
היא רצתה להוריד את מה שכיסה את מי שהיא באמת.
היא ניסתה לשטוף את זה בכוח ולא הצליחה.
היא ניסתה להסתיר, לשנות, לקלף, לשרוף, להשחיז, כל דבר שעלה בראשה,
אך לשווא.
דבר לא הצליח להוריד ממנה את מי שהראתה לסביבתה,את מי שהיא הייתה עצמה עד אז,
עד אותו רגע- באותה התקופה.
היא רצתה להשתנות, לחזור למי שהיא באמת.
שלא יחשבו עליה דברים שגויים,
שלא יחשבו שמי שהיא הציגה עצמה עד עכשיו זו מי שהיא באמת.
זו לא מי שהיא.
היא מישהי אחרת. טובה יותר. מתחשבת. עוזרת. אמיתית. כנה. חברותית ומלאת חיים.
לא אותה אחת דיכאונית, חסרת מעש וחיים ועם פרצוף אשר תקוע ברצפה כל היום ללא היכולת להסתכל סביב ולהבין מה טומן בחובו העולם.
להביט באנשים המסתכלים עליה או נמצאים לידה בכל רגע נתון. אשר שם בשבילה.
למרות שלא שמה לב אליהם, לא משנה כמה זמן היו לידה.
ההסתכלות לשמיים ומציאת הרצון והמקום הנכון לעזרה ממקור אחר הוא החיפוש שלה אחר עצמה.
אחר מי שהיא באמת, מי שהיא רצתה להראות לעולם שהיא,
ולא את הטעות שהראתה עד עכשיו.
הטעות של מי שהיא.
החשק לשמוע שירים בניסיון למצוא את המוזה הנכונה שלה,
איזו מוזה מתאימה לה יותר כדי להתחיל לספר, לכתוב, לשפוך ולהגיד את כל מה שהיה לה בלב עד עכשיו,
כל מה שהכביד עליה ולא הצליחה להוציא לכלל, לספר ולשתף אחרים, אלא רק השאירה ושמרה את הדברים המתרחשים ועוברים עליה לעצמה.
לנסות ולהגיד זאת לאחרים, שיהיו שותפים למה שהיא מרגישה וחווה,
אולי יצליחו לעזור, אולי יצליחו לעזור לה להיהפך ולהיות מי שהיא רוצה באמת ולשנות זאת אחת ולתמיד,
להעלות לה חיוך על הפנים שיישאר ולא יעזוב, ילך וייעלם ממנה לפעם אחת ולא יחזור שוב לעולם.
הזמן הוא הדבר הכי נכון שיצליח להשכיח את זה ולגרום למה שכיסה אותה לרדת ממנה ולתמיד.

היא צוחקת וצחוקה מצטלצל כמו פעמונים למרחקים.
צחוקה אשר מביא אותה לחייך מראה חיוך שאי אפשר לעמוד בקסמו.
היא מחביאה כל כך הרבה דברים בפנים,
אבל לאט לאט,
כאשר הקליפות מתקלפות והיא מתחילה להיפתח ולצחוק יותר,
הכל יוצא ממנה והיא מתחילה לדבר,
להגיד דברים שהיו ועברו,
להגיד דברים שידעת לא ידעת,
דברים שאתה מגלה לראשונה.
יש בה המון דברים חבויים.
השאלה מתי הוא הרגע הנכון להוציא אותם החוצה אל העולם הגדול,
הפרוע והלא נודע.
שאי אפשר לצפות מראש מה הוא טומן בו ומביא עימו אל סביבתו ואל החברה.

עיקול השפתיים הראשון אשר הפך לחיוך בן רגע וכבש אותה מהרגע הראשון שראתהו.
המבט בעיניו, כאשר לא התיקה ממנו את מבטה ולא יכלה להוריד עיניה ממנו,
כי הרגישה אהבה.
ולאחר רגע קט השפילה מבטה והסיטה אותו לכיוון אחר בחדר.
היא הרגישה מה שלא הרגישה כבר תקופה, אשר עברה וחלפה לה ביעף.
בחייה לא חשבה אף פעם על חיוך של בחור שיכול לכבוש אותה ולהמיסה עד כדי כך.
היא לא חשבה שדבר כזה אפשרי.
יכול להיות שהיא מאוהבת... לאחר זמן כה רב, שוב?