בואי, תתקרבי

ותראי איך היא מנשקת

את אותם הפצעים

שנפתחו עם הזמן.

את הנפש

מלאת הצלקות

והפחדים.

את אותם רגעים

שגרמו לה

להישבר

ולהפסיק להאמין

באהבה.

את אותם אנשים

שהיו שם

ושהיא אהבה

אך הם עזבו אותה

ושברו לה את הלב.

בואי, תסתכלי מקרוב

ותראי

כמה כבר לא כואב.

מוזר, נכון?

לא הייתי פה באזור ה-3 שנים.

אבל החלטתי לחזור להעלות כאן דברים שאני כותבת.

אם זה קטעים קצרים או שירה או חלקים מספר שאני עובדת עליו.

מעניין לאן זה יוביל. :)