כמה עוד אפשר לגרור דברים עם הזמן?

מתי שהוא הכל ייעצר ויישכח. אי אפשר להשאיר דברים תלויים באוויר זמן רב, כי הם ייעלמו, יתיישנו ולבסוף יישארו שם או ייסחפו עם הרוח אל המרחקים, שאי אפשר לאומדם.

חיוך קטן מתפשט על פנים צוהלות מצחוק, מבט קשה מביט בעיניים של אחר וריצה קלה על החוף,

עם הגלים כרעש המוסיקה הרועשת שבחוץ, רגליים קלילות נסות על האדמה עם הרוח, באותו קצב אחיד,

החול עוטף את כפות הרגליים כשמיכה חמה, עד שהמרגש הזה נחקק בזיכרון הנערה ונעלם לאיטו.

אוויר הים עולה בריאותיה, היא שואפת אותם חזק, היא רוצה לנשום אוויר נקי, ולו פעם אחת,

בתוך כל התקופה הלחוצה הזו שהיא עוברת עכשיו, שלא נגמרת.

היא רק מחכה לסוף שלה, שהיא תעבור ותישכח,

ותתחיל תקופה חדשה.

תקופה שמחה, אופטימית, קלילה ופחות עמוסה רגשית, נפשית ופיזית.

היא רוצה להמשיך ולהיות אופטימית, גם ברגעים כאלו.

היא יודעת הרי שהכול עובר בסופו של דבר

והדברים הטובים יקרו לא משנה מה. היא יודעת ומרגישה זאת. היא רק צריכה להאמין, לא לפחד, להיות בטוחה בכך ובעצמה וללכת ישר, לצעוד קדימה, להסתכל אל המרחק ולהאמין בעצמה.

להאמין שהיא יכולה לעשות זאת ושהיא תצליח בכל מה שרק תרצה. היא תצליח להגיע לדברים שהיא מייחלת לעצמה ורוצה לעשות. כל הדברים שהיא רק שואפת אליהם.

כל דבר קורה לטובה ומתרחש לטובה,

בהמשך או בסיום של תהליך או דרך שאתה בוחר ללכת בה.

ידה הטילה כוסית יין אדום על הרצפה ושלושה אריחים לבנים, עשויים שיש לבן, התכסו ברגע אחד במסך אדום כצבע הדובדבנים העסיסיים והבשלים ביום קיץ חם. הם נראו שונים כל כך משאר האריחים הלבנים הצחורים כשלג היורד אי שם, ברחבי המציאות, בחוץ. בקור. כאשר יש אפס מעלות. או אפילו פחות.

מסך אדום מלא צבע עז, שלא רואים זאת במציאות, אלא רק בדמיון, כי המציאות עוד לא ייצרה צבע שכזה;

הזמן לא יישאר לעולם, הוא ימשיך לעבור והשעון ימשיך לתקתק, כמה שהיא תנסה לעצור את הזמן, היא לא תצליח.
אולי היא תעצור ותקפא, אך הזמן ימשיך לנוע מסביבה.
לא משנה כמה תנסה להשאיר את הרגע כמו שהוא, או להקפיא את העולם מלהסתובב.

ההשתקפות של הזמן נראתה בעיניה, כאשר רצתה לעצור את הזמן ולהחזיר אותו קצת לאחור.
לרגע שלפני נפילת הכוס. שהיא לא תישבר, שהיא תהיה שלמה. לא כמו שהיא, עצמה, גם נשברה במובנים רבים.

היא רצתה שמשהו בחייה יישאר שלם, לפחות זה. לא כמו שהיא, כבר שבורה כמה זמן ולא מוצאת את עצמה ולא מצליחה לאסוף את עצמה מחדש ולמצוא את מי שהיא באמת.
בשביל זה היא כאן, כדי לנסות ולהחזיר את עצמה למצב ההוא, הקודם. לפני שנשברה.

לפני שהכוס נשברה והיין האדום נשפך אל כל עבר.

היא הרגישה שהיא מתחילה לאבד את העולם, עד שהיא התחילה לאבד גם את עצמה, היא לא מצאה את עצמה יותר. היא לא ידעה מי היא יותר. היא הרגישה זרה לעצמה.