חמש בבוקר. הבת זוג תכף קמה, מתארגנת והולכת לקורס עד 6 בערב. זמן מצויין להעמיק את הקשר עם המאהבות, אם היו לי מאהבות, ואם לא הייתי הולך לישון אחרי שהבת זוג עוזבת ועד שהיא חוזרת. את הלילות אני מבלה לבד מול המחשב, משועמם רצח. נמאס לי מהלילה. היום הצלחתי לישון קצת בין 23:30 עד 3:00 אחרי שלקחתי כדור שינה שמחביאים ממני כי זה לא שלי. הפסיכו שלי צריכה לרשום לי כדורים משל עצמי. אבל אני מכיר את כל המחבואים.

אחרי שקמים ב-6 בערב קשה ללכת לישון בחצות. אפילו כדור שינה לא ממש עוזר. נכון בלילה קל להתרכז ונכון, כבר קיבלתי את הספרים לקורס שמתחיל באוקטובר אבל למי יש כוח ללמוד חודשיים לפני שהקורס מתחיל. חוץ מזה אני עדיין לומד את הקורס "איך ללמוד" ב coursera, שם סיימתי את השבוע השלישי בהצלחה. נשאר לי עוד שבוע אחד ואני מסיים את הקורס הזה. רק אחריו אתחיל ללמוד בקורס של האו"פ.

סטטיסטיקה, איזה דיכאון. ממש מכאיב לי בנוירונים של מרכז הכאב במוח. בקורס איך ללמוד דיברו על זה. אחרי שמתחילים זה נהיה פחות כואב, מה שנכון נכון, אבל ההתחלה קשה. הדחיינות גורמת לי להפנות את תשומת הלב שלי לדברים שגורמים לי יותר שמחה, כמו לכתוב פה בבלוג, אבל זו שמחה זמנית בלבד ולא יודע מה איתכם אבל אני מרגיש רגשות אשמה שאני לא לומד ובמקום זה כותב פוסט. מצד שני, רק לפני חצי שעה סיימתי בהצלחה את מבחן השבוע השלישי בקורס איך ללמוד ומגיע לי פרס. חות מזה ויש לי עוד זמן עד תחילת הקורס בסטטיסטיקה. בכל זאת אני מרגיש שהדחיינות קובעת לי את סדר היום. או יותר נכון את סדר הלילה. עדכון: וואלה, לא נכון. אני סתם מתבכיין כי אני חצי פולני, גם צריך לעשות את הבדיקה הזאת של הטיי-זקס ושאר השיט בגלל זה, שזה באסה בשביל עצמו, איך זה הולך, זה תורשתי?, בקיצור התכוונתי לדחיינות, אני בכלל לא דוחה דברים, בסך הכל אני לא צריך עדיין לעשות משהו, מצד שלישי אני צריך רשימת TODO.

הידעתם שיש רק ארבע מגירות בשידת הזיכרון המיידי. אצלי נראה לי יש רק שתי מגירות בגלל שכשהייתי בן עשר שיחקתי מלחמת אבנים עם הבן של השכנים, הוא היא על גבעה ואני הייתי מאחורי עץ והוא הצליח לפגוע בי ישר במצח. מאז אני גרוע בשמות. ירד לי מלא דם ולקחו אותי לבית חולים כדי שיתפרו לי את המוח. אבל האמת היא שאני חושב שלא זה מה שמפריע לי למוד בחיים, אלא עודף הורמונים, או אולי חוסר הורמונים. בעיקר עודף טסטוסטרון. כשנפגעתי באשכים לפני חמש שנים עברה עלי חצי שנה של שיבוש הורמונלי ובאותה תקופה הצלחתי ללמוד כמו שלא למדתי בחיי. זכרתי, התמקדתי, הבנתי, סיכמתי נכון. באותה תקופה, 2009-2010 התחלתי ללמוד באו"פ בהתחלה הלך לי מעולה והוצאתי ציונים גבוהים אבל אחרי חצי שנה מתחילת 2010 חזרה ההתנהלות ההורמונית שלי לבסיס ופשוט איבדתי את זה. לא סיימתי קורסים, בספר הייתי מסמן פסקאות שלמות במרקר ואיבדתי עיניין. אני מאוד חושש שזה יחזור גם הפעם.

הייתי רוצה לקחת ריטלין, אבל הפסיכו שלי אומרת שזה לא יעשה לי טוב. אפרופו סמים, בעוד חודש יש לי פגישה עם רופא גסטרו. יש לי בעיות של בחילה, צרבות והקאות אחרי שאני אוכל... כל דבר בעצם. הייתי אומר לו שאני רוצה גראס רפואי כי זה הדבר היחיד שעוזר לי לעכל את האוכל כמו שצריך, אבל הבת זוג לא מרשה לדברים כאלה להכנס הביתה. עדכון 2: וואלה לא משנה, לא חייבים להכניס את זה  הביתה, מספיק שיש רשיון

הופ, השעון המעורר מצלצל, זה הקיו שלי להפסיק לכתוב וללכת להיות בעל טוב ולהכין לאישה קפה של בוקר. עדכון 3: לא שתתה.

בוקר טוב.