כל לילה אני נשאר ער

לשמור על הלמות ליבך

בזמן שאת ישנה

כל בוקר את קמה

שוטפת פנים

מתלבשת

מתאפרת

ועוזבת אותי

אני הולך לישון

אין אף אחד שישמור עלי

ורק הריח על הכרית שלך

עוטף

רוצה לברוח אבל לא יודע ממה

אולי משתיקה אולי מצעקה

כל היום הזה איום ונורא אכזבה אחרי אכזבה אחרי אכזבה אחרי אכזבה

אני רוצה כוח רוצה רחמים רוצה לצרוח שישמעו השכנים

אם הייתי גבר אלים כבר מזמן הייתי בבית חולים

רוצה לנסוע על מאה תשעים לשחרר לכריות האוויר את הברגים

להתנפץ דרך שמשה שקופה על כביש אספלט שחור

ולעשות בכביש בור

אחרי זה יבואו עם מנקה רחובות לגרד אותי מהאספלט

סתם בשביל לגרום לשאר הנהגים קצת נחת

שאריות של הגיון

תמונות של הילולה

הסוף הזה היה צפוי כבר מההתחלה

הרוח שבי גוועת

הים שקט

אין נושא שאיתו אפשר לשחק

אני רוצה בכוח לשמוח בכוח לכתוב שידעו מי אני גם בקצה הרחוב

פה בתוך הענן גר גנן

הוא נולד אין שם בשנות השבעים

בבית חולים גדול בקצה קומפלקס הבתים

מהיום שנולד הוא היה משוגע

הם הרביצו לו הוא אף פעם לא נרגע

כן

הילד הזה הוא אני

אף פעם לא מגיע במקום שני

או ראשון או אחרון חוץ מזה אין לי שום ניסיון

הילד הזה הוא אני ואתה

די אבא אל תתן לי בעיטה

הילד הזה הוא אני ואת

עם אמא כועסת אפשר לעשות כה מעט

אשליה של התבגרות

סימפוניה מנצחת

מבזבז כסף כאילו השמש זורחת לי מהתחת

אוכל בחוץ ארוחה ועוד ארוחה

פדיקור מניקור

פסיכולוגית קשוחה

בסוף אני חוזר לשלדים בארון

מקשקש בהם כאילו זה הרגע האחרון

הרגע לפני שנגמר בו הזמן

ונשאר רק מכתב על דלת המקרר הישן

רוצה עוד כוח רוצה עוד רחמים רוצה להיות שם בתחיית המתים

לכל אחד יש מה להגיד על שירה

בגלל שחרוזים מגיעים לשיא במשמעויות ששופכות אור על הבילתי ניתן לתיאור

לדוגמא

יום אחד ישבתי בלי לדעת איך לכתוב שיר

ובהנחה שלשווא הייתי מפריח בלונים באוויר

צעקתי וירקתי את תסכולי

איך אני מתחיל?

והכלבה שלי הרימה את ראשה מקערת המים שלה ואמרה

אני שונאת להפריע למרחב האומנותי שלך

בגלל שאני יודעת שאתה בטח ב-"זון" או משהו כזה

אבל אם אתה באמת רוצה את עצתי הנה היא

ואז הכלבה שלי אמרה

משורר נשום עכשיו

בגלל שזה הדבר האחרון שתעשה בשביל עצמך

משורר נשום עכשיו בגלל שיש אש בתוכך שצריכה חמצן לבעור

ואם לא ייגמר לך האוויר יגמר לך הזמן

משורר נשום עכשיו בגלל שברגע שהמקום מתמלא

אתה צריך להציל את האוויר כדי לצרוח

השאיפות שלך לוקחות את ההצלה לגבהים חדשים

אתה צריך ללכת עם הזרם של הקול שלך, משורר

נשום עכשיו כי ברגע שתירק לא תזדקק לאוויר

אתה תחרז חרוזים בתור נשימה

אתה תנשום שירה מותק.

נשום עכשיו ולעולם אל תשכח את הנשימה הזו

יש לך

משפטים קצובים שעוברים במיקרופון

והללויה חמה כשאתה כותב פסקאות

והחטא שלך הוא המציל שלך והשיר הוא חייך

והמילים שלך הם כטקס פלאות לחלילנים משוטטים

שירים הם האיש, מילים האישה

וירח הדבש שלך מסתובב סביב אהבתך כמו מטרונום

שומר על קצב הלב של התופים השמימיים

משורר נשום עכשיו בגלל שאולי יש לך משהו להגיד

בגלל ששקט נפשי תלוי ביצירה שלך

בגלל שאתה נושם

והאוויר הזה אולי יגיד למוח שלך להגיד ללב שלך להמשיך לפעום

עוד מחזור אחד והדם הזה אולי יעזור לשפתיך ליצור מילה אחת אחרונה

שפוגעת בקהל חזק בגלל שאנחנו כולנו עשויים מאותו

חומר

וכולנו נושמים את אותו אוויר

אז תחגוג את המתכונים המשותפים שלנו לחיים

ע"י כך שתתמיד להישאר חי

גילים חסרי מזל

כמו היפים אינטלקטואלים

כשאתה לוקח נשימה

היקום מצלצל כמו פעימות מעגליות

כוכבי לכת הם שרפים

סערות הן יריקה

כוכבים הם נרות נשמה

ואתה נושם כמו ריבאונד של החזה

וכשכל התקווה נגוזה

הקול שלנו הולם במיקרופון

כמו כוכבי תקווה

בהם נקרא "אנחנו עדיין כאן"

אנחנו מכינים מלאכים ממועדוני הלילה שלנו

פייטנים מחסרי הבית

השקפות של המנודים

ואין סוף מהחיבור שלנו

אנחנו הילדים של אמפטיה

הפאתוס של שכונות המצוקה

אנחנו נרפאים כמו הליוס

כמו תופים מחזוריים

אנחנו מגייסים חיים מאדישות

ולפעמים

אפילו מצליחים לעשות דברים משמעותיים

משורר נשום עכשיו

בגלל שברגע שאתה מתחיל את היצירה שלך

אתה יכול למות מאחורי המקרופון

והמוות הוא אולי חסר נשימה

אבל שירה היא אלמוות

אז נשום עכשיו

מצילנו

ניצחי

משורר נשום פעם אחת איתי עכשיו

זהו שיר אחד שכולנו כתבנו.

שיר של אדם גוטליב פה - תורגם על ידי.