דיברתי השבוע עם אישה יקרה לליבי על מה שיקרה בשנה הבאה. היא שאלה מתי אני מתגייסת, וכשאמרתי לה בדצמבר היא אמרה שגם היא התגייסה בדצמבר ושהיא פשוט התחרפנה בזמן שהיה לה עד הגיוס, אבל שהיא בטוחה שאצלי זה ממש לא יהיה ככה. פתאום חשבתי על כל הדברים שאני רוצה לעשות. לא רק לטייל או ללמוד, גם דברים קטנים. נגיד, לקרוא את כל הספרים של הארי פוטר מההתחלה. קראתי אותם בכיתה ג' או ד' ועצוב לי שלא סיימתי את הסדרה אי פעם, הגעתי רק עד מסדר עוף החול. אני רוצה לסדר מחדש את החדר שלי, וכמובן כמובן לסיים כבר עם לימודי הנהיגה ולזכות ברישיון (אחרי כל כך הרבה כשלונות בטסטים, בהחלט מגיע לי.) יש כמובן גם את הדברים הרגילים- להמשיך להתאמן, לטייל עם המשפחה, לעבוד... אבל יש גם מעבר. לפני זמן מה דיברתי עם אמא, היא אמרה שלדעתה אני אהיה ממש מאושרת אחרי שאסיים את בית הספר. אני מסכימה איתה. זה לא שרע לי עכשו, פשוט אני יודעת שזה יהיה משהו אחר (שעוד לא חוויתי) ושזה יהיה טוב יותר, בשבילי, במובן מסוים. 

ואם בהארי פוטר עסקינן, ראוי לציין שאני הפלפאף בכל ליבי. ככל הנראה אני הכי צהובה בהפלפאף.