למה תמיד כשיש לי בשורה טובה אני תמיד מתמקדת במה שלא טוב אצלי?
היום קיבלתי תשובה מהאוניברסיטה שהתקבלתי לתוכנית לימודים שממש רציתי כבר הרבה זמן ודי קשה להתקבל אליה, אז ברגע הראשון מאוד שמחתי והייתי גאה ואחרי שהמשכתי לחשוב על זה אמרתי "אוקי זה לא חוכמה, מי ישמע מה זה כבר... פרס נובל" אני מרגישה שאני לא יודעת להחמיא לעצמי כי אני מפחדת שברגע שאני כן אפרגן אז אני אתן לעצמי לשבת רגל על רגל ולא לעשות כלום כאילו "זהו, עשיתי את שלי" וזה מבאס כי לרוב אני לא נהנית מהטוב שיש לי ורק מתמקדת במה שצריך לשפר, מצד אחד זה טוב אבל מצד שני אני לא רוצה להמשיך לחיות ככה.
אז כל פעם שאני קצת קופצת מאושר שהצלחתי אני שוב מרגיעה את עצמי.
ותמיד מרגיש לי שכשאני מצליחה בתחום אחד בחיים, אני לא טובה בשאר למשל כשאני משקיעה בלימודים, אני מזניחה את אנה ולהפך.
לנושא יותר רלוונטי, אחרי הסופש האחרון שפרקתי כל עול אני ממש מפחדת להישקל.
אמא'לה 
בהצלחה לכולם,
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*לא מספיק טובה*