Infinity plus one

הוא אמר לי שאף אחד לא התגעגע. הוא אמר שהוא לא התגעגע, וגם היא לא.. 

החתול כן, אוחח, החתול.

הוא אמר שהוא היה נכנס לחדר שלי, נשכב לי על המיטה, הניח את כף ידו בדיוק איפה שאני אמורה לשכב, ופשוט ישן שם במשך שעות. הוא אמר שבלילות הוא היה מתעורר וצועק, כאילו צורח את שמי, מחפש אחריי.. ואני לא הייתי שם. 

טוב, לפחות החתול שלי אוהב אותי.

למרות שאני בטוחה שהוא סתם אוהב כשאני מתעללת בו, ככה זה, האלימות עוברת בין הבעלים לחתול. או שאולי זה הולך הפוך, לא יודעת..

אני גם לא צריכה שיתגעגעו אלי. אם הם מתגעגעים, אז אני גם אמורה להתגעגע, סתם כדי שהם ירגישו טוב עם עצמם, אבל אני לא. אני פשוט לא מתגעגעת לאף אחד. אין לי את הצביטה הזאת בלב כשאני חושבת על אנשים רחוקים.. אמא, אבא ואחי, זה כן. אבל לאחרים? בחיים לא. 

בנות אומרות שאין בנים ששווים את הדמעות שלהן, לי אין בנים ששווים את הגעגוע, סתם כי אין באמת געגוע, ואני לא טובה בלזייף.. אז עדיף בלי כלום.

לפחות אני מתגעגעת לחתול..

 אני זוכרת שלפני שנה, בדיוק שנה ישבתי באותו המקום, עם אותו המחשב, עם אותו לב אטום וריק וניסיתי להבין למה אני לא מרגישה כלום, עד היום לא הבנתי..

מה זה אהבה?

אהבה זה כשהשכן מזיין את השכנה והיא מזייפת אורגזמה נוספת בקולי קולות רק כדי שהוא ירגיש גבר, כדי שבבוקר למחר הוא יקרוץ לחבר שלו שגר באותו הבניין, והחבר יבין מה באמת קרה שם הלילה, וידפוק לו מבט תומך, למרות שהוא יודע שהיא לא באמת חוותה אורגזמה, כי הוא יודע שהיא לא צורחת באורגזמות, הרי הוא מביא אותה לכאלה כל יום כשהשכן בעבודה. מצחיק, מצחיק..