בוום בוום בוום...
צרחות מהומה...
שקט?....
דפיקה בדלת
טווק טווק
"מי שם?" עניתי
"אני" אשיב לי
"מי זה אני?"
אבל לא חיכיתי לתשובה ברחתי...
הכול התחיל אז...
אהייתי ילד בן 13, יתום!
פתאום צבא גדול צעד לכיוונניו.
"אחת שתיים שלוש ו... עמוד דום"
רצתי למרתף הזזתי זוג אבנים מהקיר
והשתכלתי לשם...
שמה אהייתי מתחבא כשפחדתי.
הגרמנים פרצו לביתי וחיפשו! הם לא מצאו אותי!
תקופה קשה עברתי בלי אוכל, מים, בגדים נקיים!
הכול הייה אפלולי.
הדפיקות בדלת הפסיקו והדלת נפתחה.
"נגמר" שמעתי "זה נגמר" צעקו לי
"זאתי סוף המלחמה". "אין גטו ומחנות השמדה".
יצאתי ממחבואי וצעקתי לא הייה אכפת לי מי רואה
"זה נגמר סוף סוף נגמר" צהלתי
"זהו זה אין אקדחים, רובים יריהות" בכיתי וחיבקתי את חברי הטוב.
"אין יותר שואה נגמר" הוא לחש לי
יצאנו החוצאה הכול הייה הרוס.
ישבנו והתאבלנו על הנופלים "שיישה מיליון נופלים"
שישה מיליון נופלים הם מחיר כבד מדי לשאת.
בגלל אדם אחר.
אדם שלא כיבד את השונה, האחר.
אדם ש...
אין מילם לתאר את גודל רשעותו.
מוות בגללך לשישה מיליון?
זה לא הגיוני.
כול העולם עדיין זועק אך זה לא יחזיר את המתים!!!!
חיפשתי שיר מתאים הינה אחד: