אוקיי, מזמן לא כתבתי לכם, ממש מזמן ..

ואני יודע למה:

לא רציתי להמשיך עם ההתבכיינות שלי

לא רציתי לדבר עוד על הכאב שלי

לא רציתי להפוך את הבלוג לעוד אוסף של דפים רטובים בדמעותיי החמות

אני מאמין שמחשבה יוצרת מציאות

כל עוד הראש שלי תקוע במחשבות אפלות, אני לא אצא משם

החלטתי לשתף איתכם במשפט כ"כ נכון וחשוב בעיניי, קראתי אותו בספר בשם "عابر سرير" (עובר אורח), שכתבה "אחלאם מוסתאראנימי":

"كما الصورة التي تؤخذ في الضوء ولكنّها لا تولد إلّا في العتمة، كان حبّي يحتاج الى التستّر. فمن تلك الغرفة الصغيرة المظلمة التي تحمّض فيها الأفلام، أدركت ضرورة العتمة في كل شي."

תרגום:

"כמו התמונה שמצלמים אותה באור אך נולדת בחשכה, הייתי חייב להסתיר את האהבה שלי. אותו חדר קטן וחשוך, שבו עובדים עם הפילמים של המצלמות האנלוגיות, לימד אותי שחשכה הינה צורך הכרחי בכל תחומי החיים."

ואכן, בלי אותו חושך, תמונות לא היו נולדות,

ובלי אותו חושך, לא היינו יכולים להתאהב באור

וזה פשוט מזכיר לי עוד משפט שליידי גאגא אמרה פעם: