summerland- סיפורים בהמשכים.

פרק 61

**נקודת המבט של מאיה**

סיימתי לכתוב את המכתב שלי אל סול, אני לא יודעת מתי אני אתן לה אותו אבל מה שאני יודעת שאני חייבת לה לתת לה את המכתב הזה. 

קמתי מהשולחן העבודה של דוד ברני ויצאתי מחדר העבודה. הלכתי במסדרון אל עבר חדרה של סול. נעמדתי מול הדלת שלה. נשמתי נשימה עמוקה, היא תשנא אותי לעד בגלל מה שעשיתי, רק בגלל ששיתפתי פעולה איהת, רק בגלל שלא סיפרתי לה את האמת. האמת שתשמח אותה כה אך מצד שני האמת שתשבור אותה הכי.דפקתי על הדלת, היא לא השמיעה קול. "סול?" אמרתי ופתחתי את הדלת חדרה היה ריק.

הבטתי סביבי. ראיתי תמונה שמזכירה את הסתיו מעל המיטה הזוגית שלה. התקרבתי אל התמונה הזאת והרמתי אותה קצת, שמתי את המעטפה מאחורי התמונה והחזרתי את התמונה אל מיקומה, בדיוק כמו שהיה. "מאיה?" שמעתי את קול של סול מאחורי. נשמתי נעתקה ממני. הפניתי את מבטי אל כיוון הדלת שבו היא עמדה. "היי." אמרתי, לא ידעתי מה להגיד. לא ידעתי אם היא עומדת בכניסה מזמן בכדי לראות את מה שהחבאתי או שרק עכשיו הגיעה?

"צריכה משהו?" היא שאלה בעודה נכנסת לחדרה עם הבגדים שלבשה אתמול. הבנתי שהיא העבירה את הלילה איפשהו. "לא, השתעממתי ובאתי לפה לדבר איתך אבל לא מצאתי אותך." אמרתי. "איך היה המסיבה אתמול?" שאלתי.

סול פיהקה וסימנה לי עם ידה שהיה מושלם. חייכתי אלייה. "איפה הערבת את הלילה?" שאלתי. 

"בבית הקפה, אני, אדם ודניאל נשארנו כיבכול לנקות." היא אמרה בעודה חצי יושנת.

"מה עם לוסי?" שאלתי.

"לא יודעת." היא מילמלה.

עזבתי אותה בשקט כי הבנתי שהיא הולכת לשקוע כל רגע בשינה או שהיא שקעה כבר?

**נקודת המבט של לוקאס**

מאיה יצאה מחדרה של סול, היא סגרה מאחורה את הדלת והתחילה לבוא אל עבר חדרינו. עשיתי את עצמי כאילו עכשיו אני יוצא מהחדר. "התעוררת?" היא שאלה בעודה רוכנת אלי. ניקתי אותה וליטפתי את ביטנה. "עושה לך בעיות?" שאלתי.

"דווקא ביומיים האחרונים, הוא די שקט." היא ענתה.

"הכל בסדר?" שאלתי.

"כן, למה?" האי שאלה.

"לא יודע, את נראית קצת חיוורת." אמרתי. 

"אוי, שכחתי לקחת את הויטמינים היום." היא אמרה. "ארד למטה, לקחת אותם." היא הוסיפה.

"אלווה אותך." אמרתי. התחלנו לרדת ביחד במדרגות. מה היא שמה שמה? או שהיא לקחה משם משהו? מה את מסתירה ממני מאיה, למה?

**נקודת המבט של אדם**

"איפה היא יכולה להיות?" דניאל שאל. "חיפשנו אותה בקפה, בקרון, במרינה, הלכנו הלוך וחזור פעמיים במרינה. נראה לי הסתובבנו בכל פאקינג נורת'רנאיסט." הוא הוסיף. חזרנו למקום שממנו התחלנו לחפש את לוסי.  "דיברת עם סול?" שאלתי.  "לא, לא רציתי להלחיץ אותה. יש לה היום גמר." דניאל ענה.  "אה, נכון. אז מה אתה עושה פה לעזאזל? לך אלייה. אני אמשיך בחיפושים." אמרתי. "אבל תעדכן אותי כשתמצא אותה." דניאל אמר. 

הינהנתי לחיוב ודניאל הלך לתמוך בסול. 

"איפה את לוסי, איפה?" דיברתי אל עצמי. 

"אדם? הכל בסדר?" שמעתי את כולה של אנדריה מאחורי.  הסתובבתי. "לא,  איבדתי את זה לגמרי. התחלתי לדבר לעצמי, יופי לך אדם.  זה מה שחסר לך. " אמרתי. 

"דווקא אומרים שזה סימן לגאונות." היא אמרה. 

"אצלי זה הפוך, זה סימן לבורות." אמרתי.

אנדריה צחקה. "מה קרה?" היא שאלה.  

"אני לא מוצא את לוסי." עניתי. 

"ובגלל זה אתה לחוץ?  היא בטח הלכה לאנשהו...לבית-הספר אולי?" היא הציעה. 

"וואלה לא חשבתי על זה." אמרתי.

"או שיכול להיות שחזרה לנורת'וויל כי היא נוסעת בד''כ כל שבועיים." אנדריה הציעה. 

"למה לא הגעת מקודם?" אמרתי.  "הקפה על אחריותך." אמרתי לה ויצאתי.  

**נקודת המבט של מלודי**

ישבנו במרפסת של החדר שלנו. אלאריק קרא בעיתון ואני הבטתי בנוף. למרות שבזמן האחרון אנחנו לא בקשר הכי טוב שיש אבל מה שמנחם זה שגם אם נשנא זה את זה נבוא ונתלונן זה לזה. בסופו של דבר נמצא את עצמינו בזרועות של השני."מתי אתה חוזר היום?" שאלתי. "לא יודע, למה?" הוא שאל. "שינה כבר המון זמן שרוצה לצאת וללכת לאנשהו, חשבתי שנברח לבית החורף. נברח לסופ''ש." הצעתי."נראה." הוא ענה באדישות. "אנדי מרטין, השחקן המפורסם בא לביקור בנורת'רנאיסט. המ...מעניין למה? או הינה כתוב שהגיע לערב התרומה שאת מארגנת ביום ראשון הזה." אלאריק הקריא חלק מהכתבה. גילגלתי את עיני. "אוי, אלוהים. " אמרתי וחטפתי מידיו את העיתון. זרקתי אותו מהמרפסת. "מה את עושה?" אלאריק שאל. "אתה מעצבן." אמרתי. "גם את." הוא אמר. "אתה מקנא בי ובו זמנית רוצה לכעוס עלי ולשבור." אמרתי בעודי קמה והולכת אל עבר החדר. אלאריק התעצבן ואיגרף את ידו בחוזקה, הוא הביא מכה לשולחן. קפצתי מרוב פחד. לא הבנתי מה קורה. הפניתי את מבטי אליו. אלאריק קם במהירות וצעד אלי, הוא השעין אותי על הקיר. נשימתי נעתקה ממני. הוא התקרב אלי. "כי אני לא סובל את זה שאני לא יכול לכעוס ולשבור בגלל שאני מאוהב בך כמו איזה משוגע." הוא אמר בעודו מביט בי במבט חודרני ולאחר מכן נישק אותי. שמעתי נקישות על הדלת ואלאריק ישר התנתק ממני. הוא פתח את הדלת, אחת מהעובדות הביאה ארוחת בוקר. "זה בסדר, נאכל למטה." אלאריק אמר ויצא מהחדר. לקח לי קצת זמן לעקל את מה שקרה. למה זה כל כך מבולגן, מצד אחד שנינו פרנואידים זה לגבי זה ומצד שני לא יכולים זה בלי זה.