אני כלכך מתביישת בעובדה שאני לא מצליחה לשלוט בבולמוסים שלי. כל בוקר אני קמה חזקה ואז איפושהו הכול משתבש ואני מוצאת את עצמי בבולמוס.. אני לא רוצה להקיא!! אני רוצה להפסיק.. זה דוחה ואני מפחדת שזה גורם ללחיים שלי להראות נפוחות. אני כלכך רוצה לקבוע לעצמי תוכנית אכילה ולבדוק בה מבלי לחשוב יותר מידי. זה קורה כל יום פעם ביום. הקטע הוא שאני לא צריכה פסיכולוג שינסה לברר איתי למה אני עושה אתזה. אני מאוד מודעת לסיבות אז למה לא פשוט לור אתזה. אולי זה יגרום לי להרגיש יותר טוב אחרכך.
אני מרגישה חוסר אונים ובדידות גדולה
אני מרגישה שיעמום וחוסר תכלית
אני מרגישה חוסר ליטה כשאני צריכה לבשל
אני לבד כל היום ואין מה שיעצור אותי
אני מתמודדת גם עם עור פנים בעייתי כך שאין לי ביטחון לצאת לפגוש אנשים או לעבוד ואם אני לא עובדת ופוגשת אנשים אני בודדה ומשועממת אז זה סוג של מעגל שלא נגמר.
אף לא אחד יודע את הסוד שלי אני לא מסוגלת לספר. האמת אני מעדיפה שיחשבו שאני אנורקסית מאשר בולמית זה עיניין יותר.. נקי.
אני מפחדת על השיניים שלי שכבר מתפוררות להן
אני מפחדת שלא אצליח להיכנס להריון
אני מפחדת שאכנס להריון והחרא שלי יגרום חס וחלילה להפלה
אני מקווה שתינוק יהיה מספיק מוטיבצייה בשבילי להיפטר ממיה
אני מקווה שאצליח לרזות עוד ומהר לפני שהקיץ יעבור
אני מקווה שהפעם ארד במשקל ואשאר באותו המשקל
אני רוצה שאוכל לא יהייה הדבר שאחשוב עליו תמיד
אני רוצה להיתמכר לתחושת הרעב
אני רוצה להרגיש שהחיים שלי משמעותיים
אני רוצה להרגיש יפה ואהובה
אני רוצה גם לא ליהיות בודדה
מי היה מאמין אבל עכשיו שאני נשואה החיים שלי הרבה יותר ריקים מאשר ליפני. אולי העובדה נעוצה בזה שעברתי לגור עם בעלי בניו יורק ואולי בזה שהחלומות שלי מתרסקים להם.. לפעמים אני חושבת שעשיתי טעות שהיתחתנתי איתו לאחר שלושה חודשים שהכרנו. אבל אני כבר בת 20 ויש שיגידו שזה צעיר אבל אני רוצה ליהיות אמא צעירה ואנחנו נשואים כבר חצי שנה ואני מטורפת עליו בכול נשמתי. אבל לא הספקתי לטייל בגרמניה לא הספקתי ליחיות לבדי ולא הספקתי ללמוד אופנה בארץ ופה זה לא אפשרי.. לא משנה למה. ביום כשהוא בעבודה ואני כולי לבד כואב לי. כשאני איתו טוב לי רוב הזמן. לפעמים בליבי אני מאשימה אותו שככה גרם לי להיתאהב בו. עמוק אני יודעת שזהו היתחתנו וזהו אין מה לעשות, תתמודדי עם מה שיש. להיתמודד אמרת? והנה בא בולמוס. אוף. יש ימים שאני כן מצליחה אבל. אני אוכלת קצת בשליטה ושותה הרבה. אז כמו תמיד מחר אני שוב בשליטה! זו מלחמה אינסופית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לולה הבלונדה