דפיקות חזקות נשמעות על הדלת. ״תפתחו מיד״ נשמע הקול העבה מעבר לדלת בעודו ממשיך לדפוק בחוזקה. ״תפתחו מיד את הדלת או שאני יורה״ נשמע שוב אותי הקול בעוד הדפיקות רק מתחזקות.
הדלת נפתחת על ידי אישה קטנה וצנומה, צחורת עור ובעלת שיער שחור הקלוע לצמה, לבושה בשמלה כחולה.
שתי עינייה הכחולות מביטות באימה בשני החיילים החמושים אשר נכנסו לביתה.
״איפה הוא״ צעק אחד החיילים בעודו הופך את הבית בנסיון למצוא אחר אותו היהודי. ״איפה הוא שאלתי״ צעק בחוזקה, וקול הניפוץ של האגרטל אשר אותו העיף נשמע ברקע.
״איפה את מחביאה אותו, תעני או שאני יורה״ צעק עליה אחד החיילים, וכיוון לעברה את הנשק.
אך האישה המשיכה בשלה - שתקה.
לפתע החייל השני הבחין בסכין גילוח שנמצאת על השידה, הוא הרים ונגע, הסכין הייתה עוד לחה - מישהו השתמש בה לאחרונה, הוא חייב להיות פה.
״תעני לי איפה הוא, אני יודע שהוא פה״ צרח בחוזקה.
אך אישה שתקה. ממשיכה בשלה. לא עונה.
מבחינה אך ורק במעשם בנסיון למצוא אחר אותו היהודי.
בום. בום. שתי יריות. שתי יריות חותכות את האוויר ופוגעות בארון הבגדים. החייל שירה ניגש לארון הבגדים ופתח אותו, מתוך הארון נפל היהודי אשר אותו חיפשו כאשר בליבו נמצאות שתי יריות מדויקות.
בום. עוד יריה פילחה את האוויר. החייל עשה ודוי הריגה, עוד ירייה אחת ומדוייקת פגעה בראשו של היהודי.
בום. בום. בום. שלוש יריות נוספות הפרו את הדממה. נכנסו במדיוק לתוך ליבה של אותה האישה.
עינייה הכחולות נעצמו בכאב, והדם החל להכתים את שימלתה הכחולה. ״אחח..״ נשמעה אנחת כאב אחרונה מפיה של האישה ואז עינייה הכחולות נכבו. היא מתה.
טריקת דלת חזקה נשמעת. החיילים עזבו. משאירים אותם שם.
יהודי - שהיה צריך למות במחנה מעצם היותו יהודי, ואישה - חפה מפשעה שכול חטאה היה להציל את אותו היהודי ממוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
