צפירה מפלחת את האוויר לשתי דקות, שתי דקות של זכר והתייחדות עם הנופלים, המשפחות של הנופלים וחבריהם.
התייחדות עם הכאב שלהם והמחשבה שהם היו ואינם עוד.
נקטפו בעודם צעירים בני 19-20, ילדים שעוד לא התחילו את החיים!
הם רק אתמול סיימו תיכון, סיימו את הבגרות האחרונה, נפרדו מהמורים ומהחברים, הם רק אתמול ארזו תיק והלכו לבקו״ם, רק אתמול נפרדו מההורים בבכי קורע לב!
רק אתמול אמא של אותו חייל רבה איתו שלא ילך לקרבי, שהיא לא תוכל לעמוד בזה אם יקרה לו משהו - ורק אתמול הוא הבטיח לה שהוא יהיה בסדר!! שהוא שומר על עצמו!! רק אתמול הוא הבטיח , הבטיח שיחזור - ולא חזר!!! רק אתמול הוא הבטיח!! - הבטיח לה את זה!!!! הוא הבטיח ולא קיים!!!
הם רק ילדים והם הלכו הגנו ונלחמו בשבילנו, נלחמו בשביל שהיה לנו מדינה!! שהיה לנו מקום לחיות בו!! שנחייה בשלום בלי צרות על הראש!! שכול לילה נוכל לישון בשקט!! שנוכל לנהל חיים נורמלים ללא פחד!! הם מתו למעעננו!! כדי שנוכל לחיות בשקט, בשלום וכדי שנוכל פשוט ל ח י ו ת !!!!
ולא מספיק כול המשפחות השכולות שיש היום, עם כול המציאות הכואבת והקשה שאנו חיים בה מצטרפים כול יום משפחות חדשות, משפחות שמתאבלות על יקריהן שהלכו ואינם יחזרו.
מילדים שמחים וחמים הפכו לשיש קר ואפור, וכול מה שנשאר מהם זה רק התמונות והזכרונות וחלל גדול וכואב שאי אפשר למלא אותו. רק אותו חייל צעיר שהלך, רק הוא, רק הוא יגרום לכך שהחלל הזה יתמלא, רק הוא יגרום לזה - אבל הוא לא יכול!, כי הוא לא פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
