לאמא-

למה? למה זה תמיד גל? למה תמיד את עושה לי פרצופים? למה תמיד להאשים את אותי? למה תמיד אלי יש לך טענות? למה תמיד לרדת עלי? למה תמיד להשפיל אותי? למה זאת אני שצריכה לסבול את כול השיגעונות שלך? למה תמיד לעשות לי דווקא? למה אף פעם לא שמעתי ממך מילה טובה? למה לא הרגשתי חיבוק של אמא? למה לא הרגשתי שתמיד אלייך אפשר לפנות? למה אני לא יודעת מה זאת אהבה שלך?

למה? למה זה תמיד גל? זאת גל השמנה, הערסית, שחשה מעצמה, למה? למה תמיד על גל את חייבת לדרוך ולרמוס, להשפיל אותי, להוריד לי מהביטחון ומהדימוי העצמי? בחיים לא שמעתי ממך מילה מפרגנת בחיים!!! אפילו כשהיה לי חבר את דאגת לבאס אותי כול יום ויום מחדש ולא מפרגנת!! את חושבת שיש לי עור של פיל, שאני לא נפגעת, את חושבת שאני רובוט שאין לי רגשות, את חושבת שאני כמו ספוג יכולה לספוג הכול, אבל די כבר גם לספוג יש גבול שבו הוא מפסיק לספוג, אני כבר עברתי את הגבול הזה! נמאס לי! נמאס לי לספוג ממך עוד פרצוף, עוד ירידה, עוד שיגעון, די נמאס לי! אני לא חסינה להכול, אני רגישה, גם לי יש רגשות, גם אני נפגעת, וגם אני סובלת! אז אני לא בוכה לידך או נפגעת, אני נלחמת חזרה במלחמה שלך, מתגוננת... ואני עושה ככה כי אני לא מכירה דרך אחרת!

מאז שאני זוכרת את עצמי אני זוכרת אותנו רבות, אני לא מרגישה שאת אמא שלי, אני סתם מוציאה את המילה אמא כהרגל, אבל שאני אומרת אותה אין לי שום רגשות! אין! כולם מדברות על זה שהם לא יכולות יום בלי אמא שלהם ואני רק חושבת איזה כיף אם היה לי יום שלם ואפילו יותר בלי אמא שלי!!!!! למה? למה זה ככה? כואב לי, פוגע בי, שורף אותי חורה לי שהמצב ככה! מתי? מתי נלמד לשתוק, לכבד, לאהוב!!!! מתי? נראה לי שזה כבר לא יקרה כמו שאני רוצה כי אני פגועה מעומק הנשמה!!!!!! 

                                                        בתך..