ואוו איך להגדיר את עצמי? בחורה חסרת ביטחון, לא אמתית, הכול מסכה, לא בטוחה בעצמה, שחקנית, בעית אמון קשה, בישניית, עצבנית, לא פתוחה....

אני באנדם שקשה לו לסמוך על אחרים, אני חושבת שהכול מה שאני יעשה וכול מה שאני יגיד הם ישתמשו בזה נגדי, אף אחד לא יודע כלום עלי, אם הם יודעים משהו זה קצת מאוד וגם זה אחרי כמה ימים, אני לא יפרט יותר מידי ויכנס לפרטים כי אני חושבת שזה עלול לשמש נגדי, אני גם לא מספרת להרבה אנשים כול מה שקורה לי, גג שלוש חברות וגם זה בקושי, כי עוד פעם משהו דפוק אצלי במנגון הגנה, אני לא יספר כי אני חושבת שזה ישמש נגדי.

גם קשה לי להתחבר עם אנשים בגלל זה, יש לי מעגל חברים מאוד מצומצם. אני האחרונה שיפתח את הפה בשיחה ויגיד משהו, אני גם מאוד ביישנית וסגורה, אני לא נפתחת בקלות, לוקח לי זמן, וגם שאני נפתחת אני לא מספרת הכול, קשה לקרוא אותי, אני האגוז הכי קשה לפיצוח, אפילו לירין היה לוקח לי זמן לספר דברים ולשלוח הודעה, יש אנשים שחושבים שזה מאגו, אבל זה הכי לא! זה מביישנות, כול פעם ירין היה שולח לי הודעת לילה טוב באורך של שלוש שורות ואני רק הייתי שולחת לו לילה טוב וסמיילי כי הייתי מתביישת.. אני לא כזה פתוחה עם כול אחד שאני יתחיל לקרוא לו אהבה שלי ונסיך שלי וכול זה אפילו לירין שהיינו ביחד לקח לי זמן להגיד לו שאני אוהבת אותו ולקרוא לו אהבה שלי, וכול זה היה רק באסאמסים לא בפנים! הוא רק היה רושם לי אהבה שלי הייתי כולי נהיית כמו עגבנייה במחלקת הירקות ברמי לוי, כול פעם שהוא היה מנשק אותי הייתי רועדת כאילו אני חולת פרקינסון מדרגה גבוה, לא ידעתי איך להגיב - התביישתי, זה הביך אותי. לקח לי גם זמן להיפתח אליו ולסמוך עליו, רק בפעם הראשונה שדיברנו הוא לא הפסיק להחמיא לי ואני רק אמרתי תודה כי לא ידעתי מה להגיד לא רציתי להישמע חופרת. במשך המון זמן הוא היה שולח לי הודעה ראשון כי גם לא רציתי להציק לו, כולם פעם הוא היה שולח לי מה חדש מה את מספרת ותמיד הייתי עונה כלום, אפילו אם קרה משהו חשוב, לא הייתי מספרת כי הייתי חושבת שזה ישמעם אותו ושהוא יחשוב שאני חופרת, והוא היה משתגע מזה!!!

יש אצלי משהו דפוק בחשיבה שהכול נגדי, בשבוע הראשון הוא כבר אמר לי שהוא מרגיש אלי משהו ואני נבהלתי לא הבנתי איך בנאדם יכול להרגיש למישהו משהו בזמן כל כך קצר? ואז הוא סיפר לי שהוא נפרד מהאקסית שלו רק לפני חמש חודשים וזה עוד יותר הרחיק אותי כי לא הבנתי איך הוא יכול לשכוח בנאדם שהיה במשך שנה שלמה חלק בלתי נפרד מהחיים שלו בזמן כול כל קצר? והוא עוד אמר שהיא הייתה הראשונה שלו והוא הראשון שלה ואז עוד יותר נבהלתי כי איך אפשר לשכוח בנאדם כזה משמעותי בזמן כזה קצר?? הייתי בטוחה שאני איזה סוג של ריבאונד ושהוא סתם משחק בי והוא לא מרגיש אליי משהו, וחזרתי להיות סגורה..

יש בי משהו דפוק, יש לי מנגון הגנה חזק שאפילו טנק משוריין ושגם אם כול הצבא בעולם יתאחד הוא לא יכול לפרוץ אותו, ברגע שמישהו פוגע בי בדבר הכי קטן אני נסגרת בשנייה, כול האמון שהיה לי באותו בנאדם נמחק בשנייה אפילו אם זה בנאדם שהכרתי שנים!! וקרו מלא מלא מקרים כאלה בגלל הדברים הכי קטנים, אם סתם לדוגמא סיפרתי לחברה הכי טובה שלי שמישהו הוסיף אותי לפייסבוק והיא הלכה וסיפרה למישהי אחרת, אפילו שזה לא סוד, או סיפרתי לה משהו והיא התחילה להסתלבט עלי, אפילו שאני יודעת שזה בצחוק ואני זורמת איתה, כול האמון שלי בה נמחק בשנייה!! כי הצורת חשיבה שלי דפוקה!!!

אני אומרת שאם היא הלכה וסיפרה את זה אז היא תלך ותספר כול דבר וזה ישמש נגדי וכולם יתחילו להסתלבט עלי ולרכל עלי...

אני נראית אחת שהכול מושלם אצלה, שאין לה טיפה של בעיית ביטחון עצמי, אלא אחת עם עודף, אני נראת אחת בלי לב, בלי רגשות, רובוטית, שלא משנה מה יעשו ומה יגידו זה לא יפגע בי, ולא ידגדג לי את הנחיר הימיני, יעיף לי את הריס השמאלי ויזיז לי את הלכלוך בציפורן... הכול אצלי משחק, מסכה, מזוייף.... אני הכי רגישה, הכי פגיעה, הכי בכיינית, הכי חשוב לי מה אומרים עלי אנשים, אחרי הכול כול התנהלות שלי היא מתנהלת על ידי המחשבות של אנשים אחרים. אני נפגעת מכול מילה שאומרים לי, הכול אני לוקחת ללב, אני לוקחת קשה, אני בוכה מכול דבר קטן, אבל אני בוכה בשקט, אף אחד לא רואה ואני לא רוצה שיראו, אני רוצה שכולם יחשבו שאני חזקה, בעלת ביטחון, אחת שקשה לשבור אותה... בחיים אף אחד לא ראה אותי בוכה, אני לא מרשה לעצמי להישבר ליד אחרים וזה בא לידי ביטוי בצעקות שלי, בעצבים, אני אחת שעצבנית וכול הזמן בלחץ, על הדבר הכי קטן אני יקים מלחמה, שאני מתעצבנת אני מתעצבנת, אני לא עוצרת, לא רואה בעיינים, אומרת כול מה שאני חושבת, לא אכפת לי מה אני אומרת ולמי שאני אומרת, אם זה למנהל, אם זה למורה, אם זה לאבא, לאמא, לאחותי, לחברה הכי טובה...

אני מתחילה ולא עוצרת, פורקת את כול התסכול שצברתי מאותו בנאדם עליו... אנשים אומרים לי שבחיים הם לא ראו רמה כזאת של עצבים וצעקות, אנשים אמרו לי שאני מתעצבנת אני לא רואה בעיינים, אנשים נבהלים ממני, ואנשים מחזיקים ממני על זה שאני עומדת על שלי ואומרת את כול מה שיש לי...

אבל כול האנשים לא מבינים שזה מסכה, שזה כיסוי, שזה לא באמת אני, אין אחד שמצליח לקרוא אותי ולהבין אותי, קשה לעשות את זה, אני פוקר פייס...

האחת שבאמת הצליחה זאת סבתא שלי ושהיא עושה את זה עומדות לי דמעות בעיניים, אפילו עכשיו שאני חושבת על זה שהיא היחידה שקוראת אותי אני בוכה, זה מרגש אותי שסוף סוף יש לי מישהו כזה, שקורא אותי ומבין אותי, אבל גם לה אני לא מספרת כלום.. שוב מנגון הגנה דפוק, צורת חשיבה דפוקה, הכול אצלי דפוק...

אני מרגישה שאני מאכזבת את המשפחה שלי, את ההורים שלי, אני מרגישה שהם לא מרוצים ממני וממה שאני עושה, תמיד יש להם תלונות, אני מרגישה שהם לא הבת שהם רצו, שהם מאוכזבים...

אני מאוד סגורה עם ההורים שלי, במיוחד עם אמא שלי, כלום אני לא מספרת לה, כלום!!!! אני הרבה רבה איתה כי תמיד יש לה מה להגיד ומה להעיר, היא אף פעם לא מרוצה, והיא לא מבינה שזה פוגע לי בביטחון העצמי, אבל ממנה אני כבר מחוסנת, לא משנה מה היא תגיד היא לא תפגע בי, חוץ מהערות על המשקל שלי, וזה לא כי אני שמנה, כי אני לא ואני יודעת את זה אבל היא גורמת לי לחשוב וככה ונשקל זה נושא רגיש אצל כול אישה..

ובגלל זה קשה לי לסמוך על אמא שלי, ובכללי אני חושבת שכול בעיית האמון שלי התחילה ממנה, מגיל מאוד קטן, בגללה קשה לי לסמוך על אנשים ולהיפתח אליהם, כי כול דבר שהייתי מספרת לה היא הייתה הולכת ומספרת ומשתמשת בזה נגדי, אז התחלתי לפתח מנגנון הגנה חזק, עור לא של פיל - עור ברזל!!!

אז איך להגדיר את עצמי? במילה אחת - מ ת ו ס ב כ ת !!!