יש מן תחושה כזאת בבוקר אחרי שמשהו נורא קרה
הייתי עצובה שאני צריכה להתקיים במציאות ולא בחלום
זה היה כשסבתא אמרה לי שהיא חולה, או כשהיא התחילה לעשן (או וול).
וכשהייתי מדוכאת זה היה בכל בוקר
ראיתי שחור בעיניים ברגע שפתחתי אותן והייתי מאושרת כשלא הייתי בהכרה
אף פעם לא הייתי אובדנית, אבל לרצות לחזור לישון בכל דקה ביום זה לא בקשה למות?
אולי רציתי למות בלי הרגשות אשם
עכשיו אני לא רוצה לישון
אבל בלילה אני דרוכה כל הזמן ואני לא בטוחה אם זה עדיף על להיות מותשת
טוב לי בעצם
אבל אני מפחדת לעצום את העיניים
כינוי:
פרספונה במחזור
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
