אבל זה ברור שאפסיק לדבר על דברים כאלה
אתם צוחקים עליי ואני לא מבינה
מה כל כך מצחיק?
יואו
אני בשוק מעצמי
ללכת לרופאה אחרי נאומים שלמים של "אני אהיה אמיצה אני אגיד את האמת הגעתי להחלטה נכונה הכל בסדר" ופשוט לשקר לה בפנים
ולהבלבל בשקרים של עצמי
היא נחמדה ועכשיו אני מרגישה אשמה ששיקרתי לה ולכולם
אני דוחה את עצמי קצת כי בסוף החלטתי להיות שקרנית
אולי זה ייצא לטובה אני לא יודעת, אבל תמיד שקרים גורמים לי להרגיש שאני לא מתקדמת לשום מקום ורק חוזרת אחורה
אבחנו אותי בtobacco use disorder זה די מצחיק כי זה "מעשנת" בשפה של רופאים
אני שונאת לשקר זה יוצא לי בטעות ואח"כ אני אוכלת את עצמי על זה
אני כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך שונאת לשקר
כשאני במצב רוח טוב אני לא יכולה להפסיק לדאוג שאולי זאת התחלה של היפומאניה
אני מרגישה שהלב שלי דופק מהר ואני רוצה לצאת מהבית
אני על הגבול בין אופוריה ועצבות אני לא יודעת מה לעשות
הייתי בוכה אם הלב שלי לא היה דופק כל כך מהר
כינוי:
פרספונה במחזור
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
