וזה שהוא רואה אלכוהול בתור בונדינג זה לא אשמתו ככה חינכו אותו
אני חושבת שהוא עדיין עצוב על הגירושים מאמא וזה מעציב אותי קצת כי יש לו משפחה עכשיו והכל
הוא אמר שהיקום לא יכל להכיל את האהבה שלהם ואז נזכרתי באנבל-לי
הוא אמר שהם היו זוג מיסטי ואז הוא קרא לי בקלפים ונזכרתי שהייתי קטנה רציתי נורא שייקרא לי בקלפים והוא אמר לי "כשתהיי גדולה"
ואז הוא סיפר לי על כל הסמים שהוא עשה ועל הפעם הזאת ביומולדת שלי שהוא החליט שהוא לעולם לא ייקח יותר אקסטזי כי הוא היה במיטה כל היום ולא יכל להגיב ואני ניסיתי להעיר אותו ותודה תודה תודה להדחקה אחרת ניראה לי שהייתי בוכה עכשיו
כשהוא סיפר לי את כל הדברים האלה פעם נורא נורא כעסתי עליו ועכשיו הייתי בסדר, דיברנו ושיתפנו חוויות והיה ממש בסדר אני לא יודעת אולי זה כי הייתי נורא שיכורה באותו רגע אבל באמת היה בסדר
צחקנו על זה שאמא עדיין מחביאה ממני את הג'ויינטים
ועל אחותו הפסיכית
ועל אשתו הפסיכית
ועל אמא שלו
על כולם
ואז הוא אמר לי שהוא מנסה לגרום לי לצחוק כי זה הרגש היחיד שיוצא ממני
אני לא יודעת אולי אני כן אוהבת כשרע לי כי כל פעם שטוב לי אני מנסה בכוח שיהיה לי רע
אבל מאז שהייתי קטנה זה היה ככה אני זוכרת שניסיתי להיות עצובה וחיפשתי סיבה לבכות ולא הצלחתי, וזה לא היה כי רציתי תשומת לב נשבעת, הייתי לבד כשרציתי לבכות
אני מזה אוהבת כדורים באמת
זה קצת כמו שאני אוהבת להיות עצובה, כי הייתי כל כך הרבה זמן על כדורים שזה ניראה לי הכי טבעי בעולם לקחת כדורים והייתי כל כך הרבה זמן עצובה שזה ניראה לי הכי טבעי בעולם להיות עצובה
אולי
אולי
אולי
הייתי אפתית
בלי קשר לכדורים
אולי
לא הרגשתי כלום
והכדורים זה היה רק תירוץ לזה שאין לי רגשות
אני? רגישה??
אני לא מרגישה כלום
כבר שנה שאני לא מרגישה כלום ואין שום כדורים להאשים
כינוי:
פרספונה במחזור
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
