לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Disturbia - My Eating Disorder


מלחמה בהפרעת האכילה שלי. כי לוותר זאת לא אופציה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

11/2013

חזרתי.


חזרתי לפה לכתוב, אחרי הרבה זמן. חזרתי לפה כי אני מרגישה שלכתוב זה הדבר האחרון שנשאר לי כדי לפרוק את בליל המחשבות הסבוך שיש לי בראש.
יצאתי מהפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית עם שאלה מאוד ברורה: "האם אקבל את עצמי כמו שאני על הטוב והרע, או האם אמשיך להלחם בתקווה שמשהו בי ישתנה?".
ברור לי כבר מזמן שהקבלה שלי את עצמי היא מה שמטריד אותי בפנים. היא מה שמונע ממני להיות מי שאני רוצה. ברור לי שלו רק אתייחס אל עצמי צורה סלחנית יותר, ארגיש הרבה יותר טוב. אבל אינני מצליחה להרגיש רגשות חיבה עצמיים, לא כשיש לי בעיה עם כמה תכונות שאינני מצליחה לקבל. כיצד אפשר לקבל תכונות הנתפסות בעיני (ובעיני רבים בחברה) כתכונות רעות? כיצד אני יכולה להשלים עם הצורך שיש לי לפעמים לעשות דברים שעלולים לפגוע ברגשותיהם של אנשים שאני אוהבת אם יידעו על הדבר? הצורך הוא שם. ליד הלב הרחב שלי תופס לו מקום איזור חשוך וייצרי במיוחד. הוא מה שגורם לי לרצות לחקור, להסתכן, לקרוא תיגר על מוסכמות, ולעשות דברים שנתפסים בעיני אנשים כרעים. הוא שם. אינני יכולה להתכחש לו. אינני יכולה להפטר ממנו, כי בסה"כ מדובר ברגשות אנושיים.
אמרתי לפסיכולוגית: "אני לא חושבת שיש טעם לקבוע פגישה נוספת כרגע." אחרי שנים של היכרות, הכל שוב מתנקז לזה - קבלי את עצמך! אין דבר שאני רוצה לעשות יותר, אבל קודם כל, עומדת בפני משימה - לנטרל קצת את המצפון.
נכתב על ידי sinderella , 30/11/2013 18:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  sinderella

בת: 39

Google: 

תמונה




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , נשיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsinderella אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על sinderella ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)