שלום פריז,

דפי זכרונותיי נמוגים בעלטת הרחובות המתפתלים, ודמעותיי מתאדות, מתאחדות עם הערפל ששוכן בליבך.

ואני נעלם.

שלום פריז,

את וודאי זוכרת את אינסוף המכתבים שכתבתי לך בדמי. אני יודע שאצלי הם חרוטים בידיים שהוא מחזיק ומלטף.

בפריז,

אני מתגשם בצורתי האמיתית.

כל ההולכים והשבים רואים את ההילה שסביבי.

אני קורן.

לנצח בפריז,

אני ואתה.

(זהו הסוף של 1999, וההתחלה של חיי)