מגבה את הבלוג כבר יומיים ולנצח ארגיש שיש דברים ששכחתי לגבות ויעלמו לנצח כשיכבו את השאלטר

תכלס זה קצת עצוב שישרא נסגר, יותר מקצת עצוב, ממש כואב אפילו, אבל אני מניחה שwe had it coming 

הבלוג הזה הוא תמצית הנעורים שלי, עם הדיכאונות, הפגיעה העצמית, החברים והניסיון להבין מי אני, ואני לא חושבת שאני מוכנה להגיע למסקנה של 'מי אני' עדיין, אבל אני מניחה שזה הכרחי עכשיו כשלא יהיה לי את הבלוג להרהר איתו על תהיות קיומיות ולבחון איך התמודדתי עם דברים בעבר

אני חייבת לישראבלוג את מי שאני היום, כי בלעדיו לא הייתי מכירה את האנשים בחיים שלי שמזכירים לי כל יום בחיים שמי ומה שאני זה לגיטימי ואוהבים אותי כמו שאני בלי לרצות שאשתנה

אלו היו חמש שנים ארוכות שבמהלכן יצאתי מהארון, חזרתי אליו, תהיתי עם עצמי מי אני ומה אני, הבנתי מי אני, התנסיתי עם אנשים שונים וחוויות שונות וברמות שונות של שכרות, ובין לבין התמודדתי עם זה שהמשפחה שלי מתפרקת ועם לסיים תיכון ולהתנתק ממעגל חברים גדול ורשת ביטחון מהותית בחיים שלי.

אני חושבת שעכשיו איפשהו אני מתחילה לקבל תמונה ברורה יותר של כל הסלט הרגשי שעבר עליי בשנים האלו, וזה צעד קרוב יותר ללהבין מי זו באמת שלי ומה היא רוצה מהחיים שלה 

אז תודה ישרא, היה נעים, 
אתגעגע