איך הצלחתי להרוס דברים כל כך? אני מוכשרת.

שלום לכם! אני קצת נוטשת כאן, סליחה על זה.

סאגת טניה נגמרה.

תמצות קל של כל מה שקרה - 

יום ראשון ללימודים - ראיתי את טניה לשלוש שניות. הראש שלי הסתחרר ומאז לא הצלחתי לשכוח אותה. 

פשוט הלכתי ופתאום מולי צצה אלוהים. גאד היא מושלמת. 

אחר כך - המשכתי לשים לב אליה ולא הפסקתי לרייר עליה במסדרונות.

שינוי בעלילה! היא מתחילה ללמוד איתי אנגלית וספורט.

אני נכנסת ללהלהלנד ומאושרת.

משהו כמו חודש וחצי אחרי - אני מוסיפה אותה בפייסבוק. אני קצת לא נושמת ושמה הרבה יותר לב לשטויות שאני מפרסמת בפייסבוק.

התחלנו לדבר. היא ליטרלי מושלמת.

היא יפה, היא חכמה, אכפת לה.

איכשהו, עד היום אני לא יודעת איך, הצעתי לה לצאת. ההפתעה זה שהיא הסכימה.

קיפצתי מאושר ברחבי החדר.

ואז ראיתי אותה יום אחר כך בבית ספר לא הייתי מסוגלת להוציא מילה ומאז לא דיברנו(בבית ספר לפחות)

בפייסבוק המשכתי להציק לה.

ואז ברגע של טמטום שלחתי לה הודעה שמגיע לה משהו יותר טוב או משהו כזה(תדפדפו אחורה, כתוב את זה שם) ואחרי שיחה ארוכה למדיי היא הסכימה לתת לי הזדמנות שנייה.

סוג של ניצלתי אותה(בדיליי אבל עדיין) וקבענו להפגש.

היא לא באה.

כן, די רציתי למות.
זו בערך הנקודה שהעבירו אותה הקבצה אז כבר לא למדנו אנגלית ביחד 

במשך ארבעה ימים אכלתי סרטים, ונלחצתי והתחלתי קצת לשנות את הדעה שלי עליה(עד אותו הרגע דיי הייתי מאוהבת בה לחלוטין. היא הייתה מושלמת מבחינתי. הייתי מודעת לפגמים שלה וזה מה שגרם לי לאהוב אותה אפילו יותר)

ואז היא שלחה לי הודעה, ואמרה שהיא רק שכחה.

ולא כל כך ידעתי מה לעשות, אמרתי לה שזה בסדר והלכתי לדפוק את הראש בקיר.

ומכאן הייתי סופר מבולבלת. מצד אחד הייתי סופר מאוהבת בה. מצד שני כשהייתי מנסה להזכר בה הרגשתי שאני מנסה להזכר במישהו שמת ממש מזמן.

ואז דיברתי איתה שוב ובהתקף פאניקה וחוסר ידיעה מה לומר לה שלחתי לה את ההודעה הבאה - 
I think we both know that all this... I don't even know how to call it, just doesn't work out I really like you, but.. it's just doesn't work you should go and find for yourself a proper girl, one that is isn't a complete asshole and coward. So... let's just leave it, and pretend it never happend?

והיא ענתה "הו..אוקיי"
ומשם לא עניתי לה. לא ידעתי מה לענות. פחדתי לענות.

ואז זה נגמר.

הבעיה? אני הבנתי באיחור שאני עדיין מאוהבת בה, אני סופר מתחרטת על כל מה שקרה, ובאופן כללי אני רוצה להרוג את עצמי על שעשיתי את זה.

ועכשיו אני סופר מובכת בבית ספר מלראות אותה, או את החברות שלה ולספורט אני כבר לא מגיעה, פשוט כי אני לא מסוגלת לראות אותה.

ודי זה מזעזע.

אני דיי גוססת לאיטי, אני מרגישה רע 24/7 קשה לי לאכול כי יש לי בחילות ורוב הבקרים אני קמה ומקיאה את נשמתי החוצה.

באופן כללי, השנה הזו מזעזעת. 

אני בקושי הולכת לבית ספר, אני לא מרגישה טוב כמעט כל היום ואין סיבה נראית לעין לכל זה.

עשיתי בדיקות דם ולא מצאו שום דבר חריג ואני כבר קצת מיואשת

קשה לי לישון בלילה ולא יודעת, הרגשה מציקה שאופפת אותי כבר מתחילת השנה

עוד חודש בדיוק יש לי יומולדת ומעצבן לי.

אני שונאת את היומולדת שלי, זה רק מזכיר לי שאני גדלה ולרוב לא בא לי לגדול.

אבל לא נורא~

אני תוהה אם השנה כמו בשנה שעברה אני אוריד את המידע הזה מפייסבוק שלושה ימים לפני ואחזיר אותו יומיים אחרי, ומצד שני הרבה אנשים לא מודעים לתאריך שלי או זוכרים אותו XD

נראה כבר מה נעשה~

אין כל כך עוד מה לספר~

החיים שלי דיי משעממים 

בהביי לכם~