זהו פוסט התרברבות, מי שלא נאה לו, שילך.

אחת הסיבות שאני עושה את הפוסט הזה היא כדי להזכיר לעצמי, שיש לי במה להתגאות. כי לפעמים, קל לי נורא לשכוח.

קודם כל! האנגלית שלי טובה יותר משל הישראלי הממוצע.
כמה וכמה פעמים טעו אותי לתיירת, המורה שלי לאנגלית חשבה ששפת האם שלי היא אנגלית, ואנשים תמיד המומים כשהם יודעים שאני יכולה לדבר אנגלית דיי שוטף.
בהתחלה חשבתי שזה סתם, שכולם יודעים ככה וזה לגיטימי. אבל כמות הפעמים שאנשים בהו בי כשדיברתי באנגלית ותהו "מאיפה את יודעת אנגלית??" וכמות הפעמים שאנשים מחמיאים לי שזה מרשים וכל הכבוד לי שאני קוראת באנגלית ובאמת מבינה את מה שאני קוראת גרמה לי להבין שזה דיי מיוחד. ושלא כולם יודעים אנגלית טוב.
אז כל הכבוד לך שלי!

אני אדם דיי חכם בתכלס.
יש לי קליטה מהירה, אני עושה דברים דיי מהר ובאופן כללי, יש לי יכולת למידה מרשימה.

אני לחלוטין לא ממצה את היכולות שלי בבית הספר, בעיקר כי התוכנית שלו לא מתאימה לי. היא אולי מתאימה לאנשים שנהנים מלשבת ושלנן את החומר ואז להקיא על הדף, אבל בשביל אדם כמוני, שנהנה ומבין יותר כשבאמת מתקיים דיון על החומר, שלא רק משננים סיכומים ומקיאים במבחן, זה לא מתאים.
עובדה, בפחות משלושה ימים למדתי ביוגרפיה שלמה של להקה. מרגע ההקמה שלה, עד היום. כולל חלקים מראיונות, רעיונות לשירים, דברים שעברו על חברי הלהקה ודברים שקרו ללהקה חוץ מהחלק הפרסומי של איזה אלבום יצא מתי. ובכנות, זה דיי מרשים.
אז כן, אני אדם דיי חכם שלא ממצה בשיט את היכולות שלו. וזה דיי חבל, אבל וול.

אני בזוגיות, וזוגיות שמצליחה.
רק לאחרונה הבנתי כמה זה לא מובן מאליו. כי נכון, זו לא הזוגיות הטובה ביורת בעולם כי אנחנו לא נפגשות הרבה ויש חלקים במערכת יחסים שמתפספסים לנו, אבל באופן כללי? זכיתי במשהו שלא הרבה אנשים זוכים לו.
ואני צריכה ללמוד להעריך את זה. ולהשוויץ בזה יותר.
 
בתכלס? אני דיי יפה.
נכון, אני לא כוסית כמו איזושהי דוגמנית, אבל אני דיי יפה לפעמים. וזה לא משהו כל כך מובן מאליו בשבילי לומר.

אני אדם מנומס.
אני לא בטוחה שזה נכלל בקטגוריה של דברים צריך להתרברב בהם, אבל בעידן כמו שלנו, זה דורש ציון.
 גדלתי במקום שבו לצעוק זו הדבר היחידה להשיג את מה שרוצים. חצי מהמשפחה שלי הם פרחות וערסים מהסוג הכי גרוע והחצי השני הוא.. מיוחד בדרכו. אבל, לא גדלתי במקום שמקבל לחלוטין את השונה. כשהייתי קטנה, לא ידעתי שבכלל יש שונה. אז בשבילי, זה דיי הישג שלמרוג שגדלתי בסביבה לא הכי מקבלת ולא הכי "נעימה" כן הפכתי להיות נערה נעימת הליכות, שלא אוהבת לצעוק כדי לקבל את מה שהיא רוצה ויודעת להשיג את מה שהיא רוצה גם בשקט.

ן..... זהו. אין לי עוד על מה להתרברב. אבל! זו רשימה מכובדת!
אז, לכל מי שיקרא את הפוסט המוזר הזה, לכו ותשוויצו קצת. אהבה עצמית זה לא נורא לפעמים.
משום מה יש לי תחושה שאני אדחוף את הפוסט הזה לטיוטות בעוד איזה שעה