ללכת שוב ושוב לאותו המקום, זה עושה לי רע, אבל אני אוהבת את זה.
לעלות שוב לקבר שלה, לראות אותו, לראות איך השם שלה חרוט בשיש המבריק.
אני הרגתי אותה. 
תכננתי להרוג את עצמי אבל זה השתבש.
כל פעם כשאני מגיעה לכאן אני נזכרת באותו היום, שהיא באה אליי במפתיע אחרי שהיא מצאה את הבלוג שלי וקראה שאני מתכננת למות.
היא רצה ותפסה אותי מכניסה את הכדור לאקדח, אני לא אשכח את זה שהיא הכריחה אותי לדבר איתה, אפילו רק באותו הרגע לפני שאני עושה את זה ובאותו הרגע, לא היה לי מה להפסיד.
הסכמתי.
היא התחילה לשאול אותי מתי הכל התחיל, מתי התחלתי לחתוך, מתי התחלתי להרוס את עצמי, שלב אחר שלב.
ואיכשהו, היא גרמה לי לשנות את דעתי.
הייתה לה ההשפעה הזו על אנשים, הרוך שלה, האהבה הלא נגמרת שלה, היא יכלה לשנות גם את השטן.
בשלב מסויים חיבקתי אותה מלמלתי לשיערה "אני אוהבת אותך" וישבנו ככה כמה דקות.
לאחר מכן, אמרתי לה "אני הולכת לאקדח, לא כדי לירות, כדי להוציא את הכדור, אל תילחצי"
והיא הנהנה בחיוך.
שמחתי, אולי באמת הייתה לי סיבה להישאר.
אבל אז, כשהרמתי את האקדח מסיבה שלא הבנתי הוא פלט את הכדור.
ולפני שהבנתי מה קרה, חולצתה הלבנה התמלאה בדם, וחור יחיד וקטן, בלתי מזיק לכאורה היה בשולי חולצתה, קרוב מדיי ללב.
צפיתי בה, במלאך שהשאיר אותי כאן מפרפר בין חיים למוות.
אני לעולם לא אשכח את מה שהיא אמרה לי באותם רגעים, רגעיה האחרונים.
"ג'יין זו לא אשמתך, ואני רוצה שתבטיחי לי דבר אחד, את תישארי כאן, ותחיי בשבילי, את תהיי העיניים שלי, השפתיים שלי, הידיים שלי.
אני אמשיך לחיות דרכך, אל תוותרי, אני אוהבת אותך.."
ואז היא כבר לא יכלה לדבר.
פיה התמלא בדם, ועיניה נעצמו.
ואז הכל התערפל, לא הרגשתי כלום, לא שמעתי כלום, ראיתי דמעות יורדות אבל לא היה לי מושג ממי, שמעתי יפחות, אבל לא ידעתי מי מתייפח.
הייתי חלולה.
אחרי פרק זמן מסויים, דקות, שעות, אני כבר לא יודעת.. שמעתי סירנות.
ואז חזרתי לעצמי.
הרגשתי נורא.
התייפחתי וצרחתי וחיבקתי אותה כל כך חזק.
התמלאתי בדם שלה אבל לא היה לי אכפת.
היו צריכים שלושה שוטרים בשביל להזיז אותי ממנה.
אחרי כמה חודשים של טיפול פסיכולוגי הלכתי לראשונה לקבר שלה.
ואז, באותו הרגע הרגשתי שלווה.
מאז אני מבקרת בקבר שלה לפחות פעם בשבוע, אבל לרוב אני מגיעה יותר.
היא שינתה אותי.
ואיכשהו? אני לא מרגישה שזה באשמתי.
משהו בי אומר לי שזו לא אשמתי ומרגיע אותי, מלטף את הנשמה שלי ומרגיע אותי, בדיוק כמו שהיא עשתה.
מאז הכל נגמר, הפסקתי לפגוע בעצמי, הרגשתי שאני חייבת להתשקם בשבילה, ולעשות את זה לבד.
להתחזק.

אני מסתכלת על הקבר שלה, יוצאת מהתקף הזיכרון, ומעבירה את אצבעותיי על המילים החקוקות באבן - 
"אליס פיירו - 1995-2018" 
 

הסיפור נכתב על חברה שלי, היא נהרגה לפני שש שנים, וזה עדיין משפיע עליי.
היום כששמעתי את השיר הזה - so far away  נזכרתי בה, וזה השפיע עליי, אז כתבתי את הקטע הזה.
הוא מוזר ומעציב אותי, וכתוב נורא, אבל זה עוזר לי.
אז.. תהנו?

Shelly 

אז אתמול למי שלא יודע היה כנס ההארוקון השנתי D: 
היה כל כך אדיר *-*
והאמת שזה הכנס הראשון שלי, אז יכול להיות שאני סתם מתלהבת XD

אז נתחיל~
התעוררתי מוקדם, התארגנתי ואני ושתי האחיות שלי יצאנו D:
בתחנת האוטובוס פגשתי את טל, חברה שלי 3:
עלינו לאוטובוס~
נסענו~
בהו בי .ס.
~הייתי בתלבושת הריינבו מפורים XD~
והגענו לת"א D:
שם הלכנו וחיפשנו את הרכבת הנכונה~
ובמהלך החיפושים פגשתי את דנה .ס.
~השיער שלה היה צבוע בריינבו אדיר *-*~
לחמש שניות, ואז אחותי גררה אותי משם XD
לא חשוב~
עלינו לרכבת .ס.
היא הייתה מפוצצת באוטקואים XD
חלקם עם קוספליי וחלקם בלי D:
היה ממש משעשע XD
איכשהו הגענו לראשל"צ ושם עקבנו אחרי עדר האוטקואים לכיוון היכל התרבות 3:
שם הלכנו לקופה - כ"כ הרבה אנשים 0.0
אז חיכינו בתור.
וחיכינו.
ובדרך ראיתי את עמית .ס.
ואז התקדמתי בתור D:
בסוף קנינו כרטיסים ואז נכנסו ובכניסה התפצלנו~
אני וטל ביחד ושיר ואופיר(אחיות שלי) ביחד, הידד!
אז הסתובבנו מעט ואז טל רצתה ללכת להרצאה, אותי היא פחות עניינה .-.
אז גם אנחנו התפצלנו D:
ואז התקשרתי למיכי ושאלתי איפה היא.
ואחרי חיפוש קצר מצאתי אותה O3O
ואז כמעט כל הכנס היינו יחד ואיתנו היה גם אורי(שהזכיר בצורה מטרידה את ידיד שלי) 
ו..
האמת שעכשיו, אני מנסה להשלים את הפוסט כדי שאני אוכל לפרסם אותו אבל עצלני לי.

אז דברים עיקריים~
לרוב כשראיתי אנשים שעוד לא פגשתי(מהפייסבוק בעיקר) הם לא זיהו אותי בתהחלה(כי אין לי כ"כ תמונות שלי XD) ואז כשאמרתי "הו כן, אני שלי"
רובם הגיבו באותה צורה "אמג! היי! D:"
זה היה ממש משעשע XD

ראיתי מלא קוספלייס אדירים והיה ממש אדיר.
אבל.. למרות שזה היה הכנס הראשון שלי, ידעתי שזה לא כרגיל, כי בד"כ הרוב באמת סובב רק על אנימנגה. והכנס הזה היה גם ה-מ-ו-ן דברים לא קשורים.
אבל עדיין היה אדיר XD

אני רוצה שוב ;;

והפעם אני אקנה את הכרך ה13 של דת' נוט! !@#$%^&%)*&%^$%#

Shelly 

אני מרגישה כאילו אני הופכת לקרפדה ._.
יש לי מין בעיית עור מוזרה שכזו שנראית כמו פריחה מוזרה כזו.
עכשיו, מילא אם זה היה באיזור שבקושי רואים, כמו בטן או רגליים.
אבל לא, זה דווקא בצוואר ס-ס
והחרא הזה מתפשט.
עכשיו יש לי את זה גם בידיים, חצי גב, על חלק מהחזה ועל כל הצוואר וזה ממשיך להתפשט ס-ס
 בסוף כל הגוף שלי יהיה מלא בזה ואני אראה כמו קרפדה ס-ס
לא רוצה להיות קרפדה! @#%$^&*)
רופא דידיוט.
"זה יעבור תוך כמה שבועות לבד, אין לך מה לדאוג"
בסדר, אין לי מה לדאוג אבל בינתיים אני נראית כמו קרפדה! ;;
וכן, יגידו שזה רדוד שהמראה כל כך חשוב לי אבל ברצינות, אני הופכת לאט לאט לקרפדה.
והחרא הזה גם מגרד.
ואני עוד נפגשת מחר עם אנשים, חלק מהם בפעם הראשונה.
זה מביך ;0;

אם אתם פוגשים ברחוק קרפדה גדולה שיודעת לדבר תדעו שזו אני טוב? 3:
אני מבטיחה להיות נחמדה 3:
אני אוכלת רק רופאים .ס.

Shelly 

אז למה אתם התחפשתם? .ס.

אני התחפשתי לניאן קאט כושל, הנה הזוועה~
~ששששש. אני יודעת שאני נראית פתטית וזוועה אבל נו יש פה ריינבו, אני אוהבת ריינבו ;;~


(הו כן, מאחוריי זו הספרייה ה"מסודרת" שלי :> )

אז כן, פורים D:
אז ביום רביעי בערב ירדתי לקנות תחפושת, כמו בכל שנה, בדקה אחרונה D:
וחיפשתי אביזרים, אחרי חיפוש קל מצאתי את כל מה שאני צריכה .ס.
אז קניתי וחיכיתי עם אחותי עד שאמא שלנו תבוא לקחת אותנו XD

אז כשחזרנו, אני ואחותי(שיר) התיישבנו וצבענו את החצאית והגרביים, ייאי D:
זה היה מייאש.
לצבוע את החצאית היה קל, אבל הגרביים? הן ארוכות ומייאשות וצריך לצבוע אותן טוב.
הו וכן, אמרו שצבענו את זה עם טושים?
אז כן, זה יצא מעט פייל אבל.. זה ריינבוווו .ס.
מה שקרה זה שסיימנו את חצאית, וחצי גרב ואז שתינו נרדמנו ._.
אופסי?
אז התעוררתי בשבע והמשכתי את הכל מהר בתקווה לסיים לפני שהאוטובוס יגיע.
זה לא הצליח XD
אבל אחותי עזרה לי וכמו שתי פלגמטיות ישבנו וצבענו גרביים.
ואז בתשע ומשהו סיימנו .ס.
לא איחרנו יותר מדיי XD
אבא שלנו הקפיץ אותנו לבית ספר D:
אז הגענו~
ווי D:
מצעד זונות.
התעלמתי ממנו, וחיפשתי אנשים שאני מכירה~
איכשהו מצאתי את ענבל ושירה(כמובן שאתם לא מכירים) ואיתן הלכתי עד שמצאתי את לינוי D:
ואז איתה הסתובבתי עד שמצאתי את טל רעות וזיו D:
ואיתן הייתי עד שזה נגמר XD
אז כשהייתי עם טל(תחפושת רוח) רעות(נטולת תחפושת, עם אוזני מינימאוס בלבד) וזיו(הודית) היה משעשע .ס.
זיו הסתבכה מעט עם התחפושת, כי היא הייתה כבדה ולא נוחה אז כל כמה דקות עצרנו ובמאמץ משתוף סידרנו לה אותה XD
אכלנו משולש פיצה והמשכנו להסתובב~
קוויתי לראות את נטע ויעל ואופיר ועוד כמה אנשים, אבל לא ראיתי אותם XD
רק את יעל ואופיר בסוף, באוטובוסים XD
אז בתכלס? לא היה כזה אדיר, היה נחמד.
לא יותר XD

 הו וכן, בראשון אני נוסעת לכנס אנימה *-*
אכתוב עליו פוסט אם יהיה לי כוח XD 

אוהבת אותכם אנשים לא קיימים .ס.

בהביי~

Shelly 

1. לפרוץ אליו הביתה ולהרוס לו את החדר ובדרך לקחת את כל מה שהוא אוהב.
2. לספר את הסודות שלו.
3. לספר אותו בזמן שהוא ישן D:
4. להפיץ עליו שמועה מרושעת.
5. לרצוח אותו בשנתו D:
6. להיות איתו באותו חדר בטיול השנתי ובכל פעם שהוא נרדם להעיר אותו בדרכים יצירתיות 3: ~אני לא אתן לכם כאן רעיונות, תהיו יצירתיים!~
7. לרצוח את *הכנס חיה כאן* שלו.
8. לקבור את ה*הכנס חיה כאן* לפני שהוא מגלה על זה.
9. להוציא את ה*הכנס חיה כאן* מהקבר ולשים לו אותה על המיטה ~עלול לגרום לטראומות~
10. להביך אותו בפני כל המשפחה שלו.
11. להביך אותו בפני כל החברים שלו.
12. להביך אותו בפני כל הבית ספר שלו.
13. להביך אותו בפני כל הישוב/עיר/קיבוץ/כפר/כל מקום מגורים אחר שלו.
14. להביך אותו בפני כל המחוז שלו ~בפני כל הדרום/מרכז/צפון~
15. להביך אותו בפני כל הארץ.
16. להביך אותו בפני כל העולם.
17. להביך אותו בפני כל מערכת השמש.
18. להביך אותו בפני כל הגלקסיה.
19. להביך אותו בפני כל היקום ומעבר לו.
20. להביך אותו בפני האדם שהוא מחבב.
21. לדחוף אותו מבניין.
22. לרצוח את המשפחה שלו.
23. לחבוט בו באופן קבוע בעזרת אלה/נבוט D:
24. להראות לו תמונות של דברים כואבים ~ידיים חתוכות או כל דברים שמפחיד ומצמרר אותו D:~ 
25. לערוך לו תמונה מיוחדת שלו ושל הילד/ה שהוא הכי שונא D:
26. לערוך לו תמונה מיוחדת שלו ושל הילד/ה שהוא הכי אוהב ולהראות את זה לילד או הילדה ולהגיד שהוא הכין את זה ולא אתה D:
27. למתוח אותו, לצלם ולהעלות ליוטיוב.
28. לעשות לו ווג'י .ס.
29. לספר לו סיפור מטומטם, ואז לשתול לו כל מיני דברים שכאילו יאמתו את הסיפור ואז הוא יצא אידיוט D: ~לספר על הדובי הרשע והמתפורר ולפזר מילוי דובונים אצלו ולהגיד לו "יוסי! הדובי הרשע בא אלייך!" ~עובד בעיקר על ילדים קטנים~~
30. לצלם אותו מאונן ולשלוח להורים שלו עם הודעה "לטיפולכם המיידי!"
31. לצלם אותה מאוננת ולשלוח להורים שלה עם הודעה "הבת ה"תמימה" שלכם (;"
32. לסמס בזמן שהוא מדבר.
33. דבר בפלאפון בזמן שהוא מדבר.
34. לדבר בזמן שהוא מדבר! D:
35. לא לתת לו השלים אפילו לא משפט אחד~


~כן, הפעם לא הייתי יצירתית וכבר רציתי לפרסם את הפוסט המזורגג הזה.
אז תסלחו לי? ;;

Shelly 

~אזהרה, זה הולך להיות פוסט כל כך פתטי, אבל פאק! זה הבלוג שלי ואני אפרוק בו~

אז כן אני אוהבת אותה? אז מה?
כל בן אדם שיכיר אותי ידע שאני מתחברת לאנשים בקלות ועם נטייה כרונית להתחיל לחבב אותם ואז להתאהב בהם.

ולא, זה לא שהתאהבתי בכל הידידים/ידידות שלי ואז אפשר לשייך את זה לפשוט איך שאני מרגישה כלפי הידידים שלי.
לכל מי שאהבתי/למי שאני אוהבת עכשיו יש תכונות אופי מאוד דומות.
ועם כולם, פשוט עם כולם אין לי סיכוי.
אחד גר רחוק מדיי, אחד הומו, אחד היה החבר של חברה שלי, לאחת יש חבר, ואחת אפילו לא לסבית/בי אחד קטן ממני מאוד, אחד ואחת ואחד ואחת..
ואני שונאת את זה.
לפעמים אני מרגישה מזוכיסטית, אני מרגישה שאני מתאהבת דווקא באנשים שאין לי סיכוי איתם כדי שיכאב לי.
ואני שונאת את זה.
כי פאקינג פעם אחת אני רוצה שמשהו יצליח, פעם אחת.
אבל לא.
זה אף פעם לא יצליח.
למה?
כי אני תמיד הילדה הזו שמדברים איתה על זה ומתייעצים, זאת שדווקא מי שהיא מחבבת תחבב/יחבב מישהו/י אחרת ועוד ידבר איתה ויתיעץ איתה על זה ואני אהיה חייבת לעזור לו כדי שהוא לא יפגע.
והאמת? שממש נמאס לי מזה.

איך אני אמורה להסביר לה שזה בעיקר בגללה?

Shelly 

לפעמים אני מייחלת להיות אנורקסית.
אני מבינה את הסכנות שבזה, אני יודעת כמה רע זה, אבל לפעמים? לפעמים אני פשוט מקנאה בבנות ההן.
יש לי חברה שהיא לא אנורקסית אבל המשקל שלה היא אנורקסי, והיא אוכלת והכל, אבל היא אנורקסית.
אוכלת ולא משמינה.
ואני? אני אוכל גרגר אורז ואני יעלה שלושה קילו.
אני משתדלת לשמור.
כל הזמן שאני רוצה לנשנש משהו אני משתדלת לקחת תמיד פרי או ירק, ירק לרוב.
כשאני אוכלת אני אוכלת מעט, לא כמו פעם.
ואני משתדלת לרוץ כשבא לי.
אבל נגיד עכשיו, יצאתי לרוץ, ורצתי קצת ואז כאב לי בחזה והיה לי קשה לנשום.
אז הייתי חייבת להפסיק.
ואני פשוט מרגישה שזה לא מספיק.
שאני צריכה להוריד עוד, לאכול פחות, לעשות יותר ספורט.
וגם אז זה לא יספיק.

לפעמים אומרים לי שרזיתי, ואז אני נעשית מאושרת לכמה רגעים ואז חושבת "הם סתם מנסים להיות נחמדים, אני יודעת שעליתי"
ואז קורה עוד משהו שמערער לי את הביטחון ואז הופס! יום שלם בלי לאכול כמעט כלום.
כמובן שמיד אחר כך מגיע בולמוס אכילה שאני מנסה למנוע ללא הצלחה ואז ההרגשה הרעה חוזרת ואז אני צמה לחצאי ימים או לימים שלמים.
וזה כמו מעגל שלא נגמר.

כי אני לא יפה.
בטח שלא מושכת.
אז הדבר היחידי שאני יכולה לעשות כדי שמישהו אי פעם יתענין בי זה להיות רזה.
אבל אני שמנה.

 ושום דבר שאני אעשה בעניין לא יעזור.

Shelly

1. ללבוש כמה שיותר בגדים אחד על השני ~אחרי עשר חולצות כבר קצת קשה להזיז את הידיים, בהצלחה~

2. לקפוץ עירומים בבית עד שמישהו שם לב ודורש ממך להתלבש D:
3. לדפוק את הראש בקיר עד שהוא מדמם.
4. לכתוב סיפור מפגר D:
5. להפוך את הסיפור המפגר לסיפור רציני D:
6. לשרוף את הסיפור אחרי שמבינים שהוא מטומטם מדיי 3:
7. לכבות את הבית שנשרף ~אנשים, לא שורפים נייר בתוך בית, בייחוד לא באחד מעץ!~
8. לדבר עם אצ'ו סאונד צ'ק בסקייפ.
9. לצייר על הקיר 3:
10. להכין ארוחת בוקר בערב .ס.
11. להכין ארוחת ערב בבוקר .ס.
12. לחגוג את יום *הכנס שם חיה כאן* הקדוש/ה.
13. להכין אוריגמי D:
14. ללמוד שפה חדשה.
15. להכין שיעורים.
16. לצייר.
17. לכתוב.
17. לקרוא ספר.
18. לתלות תיק יד על עמוד ואז לצרוח "גנב!! גנב!!" ולהצביע עליו בפסיכוטיות D:
19. לקפוץ על מקל פוגו.
20. לתכנן רציחות! 030
21. להתחפש לתיבת דואר ולהפחיד אנשים ברחוב D:
22. ללמוד לנגן עם כפיות.
23. לקפוץ מהחלון של קומה 100 בביניין ולראות כמה זמן לוקח לך להגיע לקרקע ~מומלץ לרשום את הזמן המשוער כי כשתגיע למטה אתה כנראה תמות D:~
24. לגדל ביצה.
25. להתנהג כמו סוכן חשאי ולעקוב אחרי אנשים.
26. למחוק את חשבון הפייסבוק שלך.
27. לחטוף התקף לב כשאתה מבין מה עשית.
28. לנסות בכל דרך להחזיר אותו.
29. לשבת בנחת מול המחשב ולהיות שעות בפייסבוק.
30. ללכת לבית ספר ~חולרות! בטח שמשעמם לכם! לכו ללמוד!~
31. בנים - להתחפש לנסיכת דיסני ~כן-כן אתם תלבשו גם את השמלה הפאפית!~
32. לבנות - להתחפש לנסיך מדיסני ~כן-כן אתן תלבשו את החליפות המוזרות האלו!~
33. לסדר את הארון.
34. לסדר את החדר. ~כן-כן אתם תרימו גם את הצלחות העבשות ואת החולצות שהיו מתחת למיטה כל כך הרבה זמן עד שהתפתחו עליהן חיים חדשים~
35. לקבוע עם חבר בבית שלו, לפני שאתה יוצא להזמין פיצה אליו הביתה ולהתנהג כאילו הכל קרה במקריות.
36. לטפס על עץ.
37. לצרוח מפחד שאתם עומדים למות ואתם לא יודעים איך לרדת.
38. כשמישהו בא לעזור לך לקפוץ ולהגיד "מה האמנת לי? עבדתי עלייך!" וללכת.
39. לפתוח בלוג שטותי, לעדכן אותו יומיים ואז לשכוח את הסיסמה.
40. לשמוע מוזיקה על פול ווליום ולשיר עם הזמר/ת.
41. לנקות את שברי הזכוכית של החלון שנשבר מהשירה שלך. ~מה לעשות שלא כולם זמרים כמו קלין!~ 
42. להאשים את אחיך/החתול/הכלב/אפקט הפרפר בחלון ששברת. 
43. לפשוט על ארגז התחפושות.
44. לשלוח לכולם הודעות מפגרות שקשורות אליהם בפייסבוק/סקייפ/סמס ואז להגיד "סליחה טעות" ~מומלץ בייחוד אם אתה רוצה שכולם ישנאו אותך 3:~
45. לקפוץ בנג'י מהמיטה.
46. לצייר עם הדם של עצמכם ~זה כיף, מניסיון! D: ~
47. לקפוץ מצוק ללא עזרים כלשהם ~או להתאבד, תלוי איך מסתכלים על זה 3: ~
48. לקרוא לאמא/אבא שלך בקול לחוץ ובדוק כמה זמן לוקח להם להגיע.
49. לקחת סמים .ס.
50. לכתוב דבר מפגר כזה D:

הרבהההההההההה יותר מדיי משעמם לי, הרבה יותר מדיי.

אוהבת אותכם - ♥
בהביי .סססס.

ווי, מספר עגול .ססססס.

להילחם עם עצמי שלא לחתוך, לא להקיא, להיות נורמלית.

תתעלמי מהעובדה שאכלת בזמן האחרון המון, הרבה יותר ממה שהסכמת.
תתעלמי מהעובדה שגם כשאת אומרת לעצמך שהיום לא אוכלים הרבה את אוכלת.
תתעלמי מהכל, את חזקה.

לא לחתוך לא לחתוך לא לחתוך לא לחתוך לא לחתוך.

 
הצלחת כל כך יפה, נשארו עכשיו רק צלקות, את לא צריכה את זה! שלי את חזקה.
חזקה.
חזקה.
חזקה.

חלשה, כל כך חלשה.

יופי, אין לך איפה לחתוך.

הרגל, עומרי חותך ברגל.

 
אל תקחי את הסכין! שלי לא! את חזקה מזה!

אני חלשה...

הבטחת להרבה אנשים! לכליל לדנה לשיר למיכל ליעל.. אל תעשי את זה!

אני לא יכולה..

למה עשית את זה?

כי אני חלשה, את לא רואה את זה, אבל אני כל כך חלשה.

 
את לא חלשה!

אני כן.. אני צריכה לסיים את מה שהתחלתי לפני כמה שבועות, לסיים את הטעות הזו.
יש לי את הכדורים.
הפעם דנה לא תעצור אותי.
היא לא תדע, אף אחד לא ידע.
אני אשאיר מכתבים.. אולי להורים שלי יכאב קצת.. ולמשפחה.. אבל השאר? השאר יתגברו, הם כמו רקמה אחת, הם תומכים אחד בשני, ואני ממש לא חלק מהרקמה הזו.

את יודעת טוב מאוד שאת משקרת לעצמך.
את יודעת שדנה שתישבר, שמיכל תגיע למצבים לא טובים, שיהיה פחות מישהו שיגן על יעל מלעשות שטויות, את יודעת טוב מאוד שזה יכאב להרבה אנשים.

אין לי סיבה להיות כאן, אני רק סובלת, כל כך הרבה אנשים שחשובים לי.. אבל אף לא אחד שאני מרגישה שאני חשובה לו כמו שהוא לי..
תעזבי אותי.
אני רוצה לגמור את זה.

שלי, אני מכירה אותך.
ואני גם יודעת שאת יודעת שיש אנשים שאכפת להם ממך.
ואני גם יודעת שכל כך קשה לך להאמין לזה כי את אף פעם לא קיבלת את היחס הזה כשהיית קטנה.
ואני יודעת שזה פגע בך, אני מכירה אותך הרבה יותר טוב ממה שאת חושבת.
שלי, את חזקה.
תניחי את הסכין, את חזקה.
שלי אני יודעת עד כמה זה קשה לעבור ילדות כמו שלך, כמה זה קשה להיות הבן אדם הזה שכולם שונאים, זה שכולם מאשימים, זה שמנצלים.
אבל את עברת את זה.
אל תישברי עכשיו.

אם את מכירה אותי כל כך טוב, אז למה את לא נותנת לי פשוט ללכת? את הרי יודעת שזה הדבר שאני הכי רוצה..

בדיוק מהסיבה שאני מכירה אותך כל כך טוב.
זה משהו שאין דרך חזרה ממנו.
אז תתאפסי! את חזקה.
את חזקה.
ואני יודעת שהרבה פעמים יש דברים שהתחרטת עליהם, ואני יודעת שתתחרטי גם על זה.
אבל מזה לא תהיה דרך חזרה.
זה מוות.
מוות סופי.

אבל.. 

לא את תקשיבי לי! את יכולה להמשיך להגיד תירוצים, להתעלם מהאמת, אבל אני מכירה אותך יותר טוב מעצמך.
ואת לא עושה את זה.
אני לא מוכנה לתת לך.
תתאפסי ותתחילי מחדש.
זה קשה, אני יודעת, אני יודעת כמה קשה לשכוח את כל מה שהיה, כמה קשה לשכוח הכל ולהתחיל מחדש.
אבל את יכולה.
אז מה אם החברה הכי טובה שלך בכיתה היא אותה אחת ששנאה אותך ביסודי?
עובדה שעכשיו אתן חברות טובות ואחת בלעדי השנייה קורים דברים לא טובים, ואם את לא מאמינה לי תסבירי לי איך ברוב הפעמים שהיא נשארת לבד היא אחר כך לחוצה? או חוזרת עם ריח של סיגריות? את יודעת טוב מאוד את התשובה.
כי לא היה מי שישמור עליה.
וההגנה שלה גם ככה רופפת.
יופי אז סיבה אחת להישאר, לא מספיק לך? אז תסתמי ותקשיבי.
דנה, זוכרת אותה? כן, זאת שהכרת מהבלוג שלה זאת שאת כל כך אוהבת.
כן, אותה אחת שמנעה ממך לעשות את זה בפעם הקודמת.
היא בעצמה אמרה לך שהיא לא מוכנה לאבד מישהו.
היא בעצמה אמרה לך שהיא לא מוכנה לתת לך ללכת כי אחרת היא תלך איתך.
אז הפעם היא לא כאן כדי לחזק אותך, אשמתה? לא, את זו שמנעה ממנה לדעת את זה.
אבל את גם לא חייבת לדבר, פשוט תנסי לדמיין מה היה קורה אם היית הולכת.

...

קשה נכון? עכשיו תנסי לחשוב לא רק על דנה, על עוד הרבה אנשים.
בלתי נסבל נכון?
תזכרי מה הרגשת כשגילית שטל מתה, את הכאב הזה.
את רוצה לגרום לעוד אנשים להרגיש אותו?

לא.. זה כל כך כאב אז.. אני לא מוכנה לתת לאנשים האלו.. אלו שמסמלים כל כך הרבה בשבילי.. לעבור.. לעבור את זה.. 

רואה? מצאנו עוד סיבה.
ועכשיו לפני שתגידי שאני סתם חופרת לך ואין לי מושג על מה אני מדברת, בואי אני אגלה לך סוד.
אני? אני זו את.
אני המסכה של עצמך, זו ששמת עלייך מגיל 3 כדי לא להפגע.

אני נראית חזקה נכון? אני נראית כאילו הכל בסדר אצלי ואני התגברתי על הכל והכל מושלם אצלי פתאום, כאילו לי אין בעיות נכון?
אז שתדעי, ככה אנשים רואים אותך.
ואת? את אני, את את אבל בלעדיי.
את לא מסוגלת להסתובב בלעדיי, אני כבר מכירה אותך, אבל אני גם יודעת שמתחת להכל, את עצמך, את בן אדם מיוחד.
קשה להבין אותך, קשה להבין מה המשמעות של הדברם שאת עושה והאמת? שהרבה פעמים אנשים יחשבו שאת מטומטמת.
אבל, תחשבי על זה:
זוכרת שאמרת למישהי - "ממש אהבתי את השיער שלך" וחייכת?
או שאמרת למישהי אחרת שאהבת את המשקפיים שלה,
או שאמרת לאנשים שאת אפילו לא מכירה שלום ברחוב.
הרבה אנשים לא יבינו למה את עושה את זה, הרבה יחשבו שאת מוזרה, נכון.

אבל אולי כמה מהאנשים הרגישו לבד? אולי הם חשבו לרגע כמוך, לעזוב.

ואז אמרת להם שלום או החמאת להם והם הרגישו טוב עם עצמם.

ומי כמוך יודעת כמה זה כיף כשמחמיאים לך או עושים לך טוב?

אז קדימה תתאפסי, תניחי את הסכין שעדיין אצלך ביד, תנקי את החתכים שכבר הספקת לחתוך ותציירי חתול.

ותני לחתול שם.

ותדמייני לעצמך עולם שלם בתור חתול.

ואת אפילו יכולה לעשות כמו פרוייקט הפרפר, רק במקום פרפר חתול.

אני יודעת כמה את אוהבת את החיות הפרוותיות האלו.

את חזקה, קשה לך להאמין לזה, אבל עובדה, את חזקה מספיק בשביל להעלות את הפוסט הזה ולא לדחוף אותו לטיוטות, חזקה מספיק בשביל להודות בדברים שאת לא מודה.

ואת יודעת מה? רוצה רשימת וידויים כדי להקל עלייך? כדי שתרגישי יותר חזקה על זה שבאמת אמרת ואת לא מכחישה?

קדימה.
אני כאן בשבילך. 

אבל.. עלולים למצוא את הבלוג.. זה יביך.. 

אז? מי יעיז לצחוק עלייך? הפחדנים שלא מוכנים להודות בכלום?

קדימה.

אוקיי..

הממ.. 
את בטוחה? 

שלי, אני בטוחה.
תכתבי את הרשימה המזורגגת הזו.
כל מה שמפריע לך, כל מה שאת לא מצליחה להסביר לעצמך בראש.
הכל.

הממ.. אוקיי ><

אני מחבבת שלושה אנשים רומנטית, את פ', מ' ובן אדם חסוי שאני לא מוכנה להודות לעולם שאני מחבבת.

פ' ~שם שמור במערכת XD~ לא יודעת, יש בו משהו מיוחד, בתחלה הכחשתי את זה בכל תוקף, בסופו של דבר הסכמתי לעצמי להאמין בזה, אבל אם שואלים אני עדיין מכחישה, בפני עצמי אני מודה, אחרים? לעולם לא.
אבל בזמן האחרון זה דועך, ואני מאושרת מזה, כי אני ממש לא רוצה לחבב אותו, זה הדבר הכי מעצבן שקיים.
כי הוא בן אדם ממש נחמד! אבל אם אני מחבבת אותו זה סתם מעצבן בייחוד כשאני יודעת שאין סיכוי, כידיד זה יותר טוב.

מ' ~שמו גם שמור במערכת~ האמת דווקא כשהבנתי שאני מחבבת אותו קיבלתי אגרוף לבטן כי עד שהסכמתי לעצמי להודות בזה הוא בדיוק התחיל לצאת עם מישהי, מי? חברה ממש טובה שלי.
דאמט? יאפ, לחלוטין, אבל היא לא הייתה מוכנה לתת לזה צ'אנס, היא חששה שזה לא יסתדר וששניהם יפגעו, והאמת שאני מבינה אותה, אם היה לי חבר שהיה גר כמה שעות נסיעה ממני היה לי קצת קשה להסכים..
אבל בסוף הם נפרדו, היא הרגישה ממש רע בנוגע לכל זה וללהיות איתו, ועכשיו הם בסדר, לא ביחד, אבל בסדר.. קצת חבל לי כי הם היו יכולים להיות חמודים ביחד..

האמת שאני והוא מדברים לא מעט בפייסבוק, ודיי משעשע, האמת? שאני מעדיפה את זה ככה.
~השלישי גם חסוי~

הממ.. עד גיל אני חושבת 13 ניסיתי להיות משהו שאני לא.
תמיד הלהיב אותי דברם כמו דם ומוות ומוזיקה שהיא חזקה ושונה, דברים לא רגילים.
וכמובן שהדחקתי את זה וניסיתי להיות כמו כולם..
רק בשנה האחרונה התחלתי לבנות את עצמי עם מה שאני אוהבת, לא מה החברה אוהבת.
והאמת? אני מאושרת מזה, נמאס לי לנסות להיות מושלמת.
תנו לי לשמוע שירים בשקט ותעזבו אותי.

אני חושבת שבני אדם זה דבר מיותר, שכולנו צריכים למות.
ולא, לא פשוט להעלם וזהו.
כי זה יהרוס את כדור הארץ.
אלא להעלם בהדרגתיות.
אנחנו רוצחים את הפלנטה, ואני חושבת שאנחנו ממש מיותרים כאן, מלחמות, תעשייה, זבל, כל מיני דברים שאנחנו עושים.
אנחנו כאילו חופרים לעצמו קבר מתחת לרגליים.

אני לא מאמינה באלוהים.
אבל אני גם לא לא מאמינה.
אסביר~
אני אתאיסטית.
פעם הייתי מסורתית, שמרתי מסורת והכל אבל אף פעם לא באמת האמנתי בזה.
בשנה אחרונה בין תהליכי הבנייה העצמית התחלתי ללמוד קצת על אתאיזים דאך האינטרנט וגם דיברתי עם אנשים והגעתי למסקנה שאני פשוט לא מאמינה באלוהים, זה נראה לי פתטי להאמין בו.
אבל מצד שני אני חושבת שחייב להיות משהו עליון, משהו מעבר לכדוה"א אבל לא כוח עליון כמו שאנשים מאמינים בו.
אלא משהו שצריך לחקור אותו ולגלות אותו.
זה קטע מוזר אצלי, אבל זה משהו שאני רוצה לחקור, האם באמת קיים משהו כזה(כוח עליון, משהו חזק יותר מההבנה שלנו) או לא.
האם כל העולם עומד עפ"י חוקי הטבע או לא.
אני מאמינה שלא כי היקום עצום, אי אפשר אפילו להתחיל לתפוס את גודלו.
אז אין סיכוי שאין משהו יותר חזק מההבנה שלנו.

אני הבן אדם הכי ביישן שקיים.
ניגודיות לא הגיונית בעליל אבל אסביר.
כשאני עם החברים שלי מהבית ספר, אני שלי מסויימת, פשוטה, קצת הזויה, אבל איכשהו נורמלית.
כשאני עם המשפחה אני סגורה, לא מבינה איך לעזאזל אני קשורה וםשוט מתנהגת כמו ילדה טובה ושותקת.
אבל כשאני עם חברים לא מהבית ספר? אנשים כמו דנה, מיכל, אור, אנשים שלא הכירו אותי כשהייתי קטנה, אני הרבה פחות ביישנית.
אני יותר אני, אני הרבה יותר מאושרת כשאני עם חברים האלו מאשר שאני עם החברים מהבית ספר.
למה? כי הם האנשים היחידים שאני יודעת שהתחברו אליי רק בגלל מה שאני, לא בגלל העבר שלי, מה שעשו לי, פשוט.. חיבבו את מה שאני.
הבעיה שלי עם החברים של מהבית ספר גורמת לי להיות קצת סגורה זה שהם מכירים אותי.
וההיכרות הזו חוסמת אותי.
אני פשוט לא מסוגלת.
אבל אני עובדת על זה.
והמשפחה שלי? אני לא מרגישה קשורה בשיט.
כולם דתיים ומסורתיים ואני חייזר אתאיסט.
והכי נוראי? אני אפילו לא יכולה להגיד לאף אחד שאני אתאיסטית, למה? כי הם יצחקו לי בפרצוף.
(המשפחה שלי הצביעה ברובה ש"ס בבחירות האחרונות, כן ש"ס המפלגה היחידה שבה הפריימריז לא דמוקרטיות)

הממ.. אני חושבת שזהו.. אני חוששת לפרט יותר מזה ><

נו, זה גם משהו.
רואה? אם לא היית חזקה היית כותבת את כל זה? לא, נכון? 
ועכשיו דברים קצת יותר מסודרים לך בראש נכון?
אז קדימה, תנשמי עמוק ותלכי לישון.
כשתקומי בבוקר, יהיה יותר טוב.

זה הפוסט שהיה לי הכי קשה לכתוב בחיים.
במשך שעה עמדתי עם העכבר של הלחצן של 'שמור' עד שהעזתי ללחוץ.
אני מקווה שאתם לא תשפטו אותי על מה שכתוב.
 

Shelly 

הממ, אז כן, ההורים שלי קיבלו לפטופ חדש במקום הישן שהם שלחו לתיקון וקיבלו איתו ווינדוס 8.
הוא מפחיד אותי ;;
הוא מוזר הזוי ולא נוח בכלל.
חברה שלי אומרת שאתרגל אליו בסוף.
אבל אני רוצה את הקשיש שלי בחזרה ;;
את ווינדוס 7 הישן והטוב ;;
או אפילו ווינדוס XP! ;;
אני לא ילדה של טכנולוגיה, לפחות לא חידושים בתחום המחשבים.
פלאפונים? בכיף, אפילו יש לי טאצ' סביר למדיי.
אבל מחשבים? אני רוצה את מה שהיה לי בחזרה! ;;
אני לא מסתדרת עם זה בשיט.
ההתחל ממש מוזר והכל כל כך מבולגן ._.

נאאאאא! מוזר לי! ;;

ואני אפילו לא מתחילה לדבר על הסקייפ 0.0

גררר! מישהו יודע איך מחזירים את זה למה שהיה קודם? ;-;
או שבגלל שככה קיבלנו את המחשב החדש זה ישאר ככה לנצח? ;0;
או דרך שאפשר להפוך את זה למעט יותר נוח ;;
בבקשה? ;;

Shelly 

תמיד אומרים שכשפוגעים במישהו כשהוא קטן זה משאיר צלקות נפשיות.

אף פעם לא האמנתי לזה אבל אני מתחילה לראות את התוצאות של מה שעברתי ביסודי.
ביסודי לא התייחסו אליי, תמיד הייתי שמנה, לא יכולתי לסמוך על אף אחד, הייתי הילדה הזו שכולם נהנים לשנוא.
וול, לא חשבתי שזה ישפיע עליי, אבל זה השפיע.
ועכשיו?
עכשיו אני זונת תשומת לב(לפחות בבלוג, במקומות אחרים אני הבן אדם השקוף, שרואה ושומע הכל אבל אף אחד לא באמת רואה שהוא שם)
עכשיו אני תמיד בטוחה שאני שמנה, לא משנה כמה אומרים לי שרזיתי, אני מסתכלת במראה וחושבת 'שמנה'.
כן, יש לי בעיות חמורות עם דימוי עצמי.
עכשיו כשאני צריכה את העזרה יותר מהכל אני לא מסוגלת לבקש אותה.
אני צריכה פסיכולוג, אבל אני לא מסוגלת ללכת לאחד כי אני כבר איבדתי את כל האמון שלי בבני אדם.
אז למרות שרוצים לעזור לי(יועצת, אחותי, ההורים, המורה) אני מכחישה ואומרת שהכל בסדר ומאשימה את העייפות שלי בהתנהגות שלי.

 

Shelly

אז שמעתי במקרה על התוכנית קאסל מחברה והחלטתי לצפות בזה כשראיתי את זה בVOD.

עד כאן זה נורמלי לחלוטין.
אז אז צפיתי בזה והתמכרתי D:
בלילה אחד סיימתי את כל עונה הראשונה D:
(טוב האמת שהשהתחלתי לצפות כבר הייתי בפרק 4 והעונה היא רק 10 פרקים XD)
וגם התחלתי מעט את השנייה 3:
הדבר הזה ממכר קשות.
הרציחות מדהימות ואדירות החקירה עצמה ממש מעניינת וגם, חוסר הטקט של קאסל עם הרצינות של בקט ממש משעשע XD

אז על מה זה בעצם?
ריצ'רד קאסל, סופר שכתב סדרת רבי מכר עם דמות ראשית בשם 'דרק סטורם' מצטרף לחקירות של הבלשית בקט, קייט בקט.
קייט היא שוטרת שחוקרת מקרי רצח בניו-יורק.
למה הוא בכלל הצטרף?
שלושה מקרי רצח שבוססו על הרציחות בספרים שלו גרמו לו להצטרף לחקירה אחת ואז לאחר שהוא פוגש בבקט הוא מחליט לבסס את הדמות החדשה שלו עליה.
'ניקי היט' ככה הוא קרא לה.
בקט היא מעריצה גדולה של קאסל אבל לא מודה עד כמה היא באמת מעריצה אותו ואת ספריו.
במהלך הסדרה אפשר לראות מתח מיני ואהבה כלשהי בין השניים.
~הרומנטיקה של לחקור ביחד רציחות ♥~

בכל פרק מופיעה תעלומת רצח אחרת, פעם אישה שהקפיאו במשך חמש שנים, פעם הטבעה באמבטית שמן, לפעמים גם דקירות או לזרוק מישהו על עץ ועוד ועוד~
הם מגוונים נכון? D:

בקיצור התוכנית היא אדירה מאוד, וקצת קשה מדיי להפסיק לצפות XD

לא לבעלי לב חלש.
~הייתי חייבת להזהיר~

הו וכן! עוד תוכנית שהתחלתי לראות ואמשיך כשאסיים לצפות בקאסל היא דקסטר!
זה גם אוסום *-*
אבל ברגע שיהיה לי דעה יותר מורחבת על זה ואצפה לא רק בפרק הראשון אכתוב חוות דעת מפורטת יותר XD


בהביי~
שלי D:

Shelly

הגיע הזמן להתחיל מחדש.

אז מי אני?
אני שלי, בת 14 מהצפון.
כיתה ט'.

מה אני רוצה?
אני מניחה מה שכולם רוצים, להיות "מקובלת" עם הרבה חברים, שמחה, מאושרת, בית טוב, כסף(זה עצוב שהפכנו להיות משועבדים לחתיכות נייר או מתכת), ציונים טובים וזהו אני מניחה.

מה יש לי?
כמה חברים, חלקם טובים יותר חלקם טובים פחות, לא הכי מאושרת אבל עובדת על זה, יש לי בית טוב, לא עם המון כסף - יש קצת בעיות כלכליות, ציונים סבירים.

מה אני צריכה מכם?
שאם אתם קוראים תגיבו.
לא אכפת לי איך.

למה?
כי אני חולנית.
כשאני מעלה פוסט כלשהו אני מקווה שאנשים רואים אותו, וכשאני רואה שרואים אותו ולא מתייחסים אליו(יש לי מונה כניסות אתם יודעים) אני מרגישה רע.
מבינים למה אני חולנית?

עוד מידע חסר תועלת לגביי? בכיף.
אני חותכת.
אני מכורה קשות לסמיילים(עד כמה שלא רואים את זה בפוסט הזה)
אני אתאיסטית.
רוצה להיות וטרינרית.
מעדיפה בע"ח על בני אדם(בני אדם זה דבר מיותר)
מחבבת שלושה אנשים רומנטית(אני לא חושבת שבני אדם נועדו להיות מונוגמיים)
אני רוצה חבר.
מעולם לא התנשקתי.
אני חולת אנימה, יאפ, אוטקואית גאה.
פאנגירל, אני חושבת שכאן זה גם הזמן להגיד - הומופובים, קישטה! לא אוהבת אותכם ס-ס
אני כותבת סיפורים.
אוהבת לצייר למרות שאני לא טובה בזה.
אוהבת משחקי מחשב(לא ברמה של גיימרים אבל מחבבת את זה)
אוהבת מוזיקה.
אוהבת מנגות.
אוהבת סרטי אימה.
אוהבת שרלוק ותוכניות של הBBC.
מתעבת הומופובים.
שונאת לקנות בגדים(כן יש גם בנות כאלו)
ובתכלס אני יכולה להמשיך עוד הרבה אבל יש לכם מספיק מידע ברשימות לכן אעצור כאן ואפסיק לחפור לכם D:

וזה היה הפוסט הראשון בבלוג החדש.
פאק הוא ארוך 0.0