מחר בבוקר היא תסלח לי

לחבר טוב שלי, ביג די, יש אח גדול שנתיים מעלינו. לאח הגדול שלו יש חבר טוב, בן לאחת המשפחות העשירות בארץ.

ולחבר הטוב של האח הגדול של ביג די, יש אחות.

החבר של האח של החבר, נהג לעשות פעם בחודשיים מסיבה בבית שלו. מסיבת בריכה, בר חופשי, לא צריך להרחיב. ביג די היה מוזמן גם, והוא תמיד היה לוקח אותי איתו.

אז הגענו למסיבה. כבר ערב כזה, דבר ראשון הולכים לבר להוריד קצת שוטים. לביג די יש קיבה של רוסי טוב, ולי לעומת זאת פחות..מערבבים הכל. וודקות טקילות וויסקי בירות ומה לא.

מפה לשם אני מוצא את עצמי שיכור מהתחת, אחרי כמה טבילות בבריכה.

עכשיו אני לא יכול להגיד שאני זוכר את המסיבה מהנקודה הזאת, אבל מה שאני כן זוכר זה תמונות - אני וביג די הולכים לבר, אני נכנס לבריכה, אני מוריד שוטים עם אח של ביג די.

אני מתנשק עם מישהי עם ביקני שחור.

מישהי אומרת לי שאני חתיך ואני 3 שעות מנסה להיזכר מי זאת הייתה.

טוב.

חזרנו, שיכורים לגמרי וכולה 9-10 בלילה. אז ישבנו לעשן נרגילה.."כן כן זה יוריד לנו את הראש ונוכל לחזור הביתה ולהראות נורמלים". נכון.

אז פתחנו ראש ועלינו הביתה. רק נכנס הביתה ואמא שלי באה להגיד שלום;

-"ג'וני"

-"כן מאמא"

-"איך היה?"

-"ממש כיף, אני הולך להתקלח"

-"טוב חמוד"

אמא נכנסת למטבח, אני מסתובב כדי להתקלח ו..בום. התנגשות חזיתית בקיר. מסתכל אחורה לראות שמאמא לא ראתה, נכנס מהר למקלחת ורק אז מרשה לעצמי לצעוק קצת מכאבים.

מסיים את המקלחת וצונח לשינת הנגאובר.

יום אחרי אני יושב עם ביג די, שיעזור לי להבין מה קרה אתמול בלילה. בנתיים גם אחותו של החבר של האח הוסיפה אותי בפייסבוק משום מה.

מפה לשם ביג די מבהיר לי שהילדה בביקני השחור..זאת היא. נקרא לה אביב.

-"מה?! היא לא בכיתה ח' או משהו? איך נתת לי לעשות את זה?"

-"תרגע היא בכיתה ט'"

-"אבל היא לא נראית על הפנים?"

-"היא לא הכי יפה אבל יש לה גוף סביר..פסדר היית שיכור די לבכות!"

-"טוב נו"

אז לא אישרתי אותה בפייסבוק. וגם התעלמתי ממנה בביתספר. אבל המשכתי לבוא למסיבות של אח שלה, מה אני פרייאר?

שנה וחצי, אפילו כמעט שנתיים חלפו, וכבר יש לי אותה בפייסבוק. די שכחתי ממנה, אבל החברה הכי טובה שלה פיתחה אליי אובססיה.

אתם בטח מזלזלים, "אובססיה". אבל שבועיים ברצף לקום כל בוקר עם בין 3 ל6 שיחות שלא נענו מהילדה בין השעות 2 ל6 בבוקר, זה מטריד.

וכמובן כמו אצל חברות טובות,(כן כן גם אצלך שקוראת את השורה הזאת וחושבת שלה ולחברה הכי טובה שלה זה בחיים לא יקרה), אביב החליטה גם לנסות ליצור איתי קשר.

ואני כמו שאתם מכירים אותי, לא חושב יותר מידי. אז קבעתי עם אביב.

מה ששכחתי לציין זה שבשנתיים שעברו, דברים קצת השתנו..אביב נהייתה ילדה יפה. אבל זה עוד הפרט הכי פחות חשוב. היא קיבלה גוף של דוגמנית. וכשאני אומר גוף של דוגמנית אני מתכוון לזה - היא התחילה לדגמן.

היא הייתה מתחרה רצינית לתחת הכי יפה שראיתי באזור הזה של העיר.

אז אביב באה אליי. איזהשהוא תירוץ מסכן של תוכנית טלוויזיה. תירוץ שהחזיק בדיוק 2 וחצי דקות לפני שהתחלנו להתנשק.

היא עלתה עליי אבל לא נתנה לי כלום. וזה לא שלא ניסיתי. קצת הרגשתי את התחת המדהים הזה(באמת, זה אולי הילדה עם התחת הכי שווה שהייתי איתה) אבל מבעד לחוטיני.

באמצע היא עוצרת אותי. היא מאלה שאוהבות לזרוק הערות תוך כדי שמתנשקים, אני בדיוק ההפך. אולי משהו שנון אחד בהתחלה ואחד בסוף.

-"זאת סגירת מעגל", היא אומרת ומחייכת.

-"מאז כיתה ט' אני חושבת על זה".

לא עניתי. נישקתי אותה במקום.

ירדנו למטה להתחלק בסיגריה. היא עוד הדביקה לי נשיקה ואמרה "תודה, ממש נהנתי". בבקשה?

שבוע אחרי זה היא שוב אצלי, ויש לי חצי שעה עד הכדורגל.

תוך שניות השמלה והחזיה מתעופפות, והגוף השווה הזה נשאר בחוטיני בלבד. ככה אני אוהב אותן.

לא עוברות כמה דקות והאצבעות שלי כבר בתוכה. והיא גונחת.

בשקט, יודעת שההורים שלי בבית, אבל המסר עובר. לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין שהיא רק רוצה שאני אמשיך.

אז אני ממשיך והיא גומרת.

-"עכשיו תורך", היא אומרת לי.

את האמת? בחיים מישהי לא הביאה לי ביד כל כך טוב.

עוד הספקנו לשכב מחובקים איזה 2 דקות לפני ששלחתי אותה הביתה. מה לעשות שיש כדורגל.

זאת סגירת מעגל.