מחר בבוקר היא תסלח לי

עור שחום בדיוק במידה, בדיוק כמו שאני אוהב אותו.

משקפי שמש שנפלו על האף ככה שרואים את העיניים היפות. 

שיער חום חלק וגולש, כזה שרואים שבקיץ נהיה טיפה בלונדיני.

קעקוע מסקרן, ושפתיים מלאות. האמת שאני טיפוס של שפתיים דקות אבל אצלה אי אפשר שלא לאהוב את השפתיים.

לא אדומות מידי, לא ורודות מידי - בדיוק במידה.

בדיוק במידה כמו הגוף שלה - 

כי אנורקסיות זה כבר מגעיל, ובשמנות אני לא מבין מה מושך, אבל אצלה?

היא לא מלאה, אבל היא גם לא רזה מידי. יש איפה לתפוס זה הגדרה גסה מידי ליחס המושלם.

המכנס הקצר מאוד חושף רגליים שחומות ארוכות ויפות, והחולצה הלא צמודה, שאם דרכה הנתונים הטבעיים בולטים,

זה סימן שיש שם משהו.

והריח. 

אם יש משהו שחשוב לי בבחורה זה הריח. כי זה לא מספיק תמיד להריח מבושם, צריך לדעת גם מאיזה בושם להריח.

והליידי מיליון הזה, שזורק אותי לאותו לילה מזיע באמצע אוגוסט, שניה לפני שההיא טסה. 

אותו לילה שלא יצא לי לישון כי הייתי עסוק מידי בלזיין את הידידה הכי טובה שלי.

כל כך עסוק ששכחתי להדליק מזגן,

כל כך עסוק שנדבקתי למיטה מרוב זיעה. אבל במקום שהחדר יסריח - כל הזיון הזה הריח מליידי מיליון. ומאז הזיכרון.

אני חושב שאם לכל בחורה יש הגדרה, אז בלי שום ספק ההגדרה הכי מחמיאה היא לא כוסית, והיא לא שווה.

המחמאה הכי גדולה שאפשר להגיד על בחורה - זה שהיא בדיוק במידה.

כי היית מתחתן עם בחורה כוסית, או נחמדה, או כוסית ונחמדה או אלף ואחד דברים אחרים.

אבל עם מישהי שאתה יכול להגיד עליה את כל הדברים בעולם, ובכל פרמטר אתה בוחר לתאר אותה כבדיוק במידה?

זאת לא סתם בחורה לסיים איתה את החיים. זאת בחורה שמלחמות פורצות בגללה.

אז יכולתי לספר לכם איך ניגשתי אליה, בכוונה מספר דקות לפני שירדתי.

ויכולתי לספר לכם איך אמרתי בדיוק את המשפט הנכון, זה שהיה פותח את החלון, שדרכו הייתי פותח את הדלת, 

שממנה הייתי יוצא עם המספר טלפון שלה.

אבל במקום זה ראיתי איך כל הנסיעה היא הסתכלה עליי.

ולמרות שהייתי במדים והיא כנראה הייתה יותר מבוגרת ממני, היא לא הורידה את העיינים לרגע.

ובמקום זה ראיתי איך שעליתי, שיש באוטובוס בסביבות ה120 אנשים(אוטובוס כפול, בכל זאת) אבל אני היחיד שהיא מתרכזת בו.

ובמקום זה ראיתי איך כשהיא באה לרדת היא בכוונה הלכה שלושת רבעי אוטובוס כדי לעמוד לידי.

ובמקום זה ראיתי איך הראש שלה כבר היה מוכן בזווית לרגע שאני אגיד לה משהו.

בינינו, הייתי מוציא את המספר שלה.

שבוע של שיחות והיינו נפגשים.

אבל כמו שאני משיג מהר, אני גם הורס מהר.

אז שבועיים וכבר הייתי מוצא בה את הפגם, ומשאיר אותה כזיכרון מעומם של מישהי שהיה לה פוטנציאל.

ובינינו, ככה או ככה היא נשארת זיכרון מעומם,

אז לא עדיף שתשאר זיכרון מעומם של מישהי שיש לה את הפוטנציאל, בדיוק במידה?