כבר חצי שנה שאתם סבבה והכל.
שלום שלום במסדרון, פעם בהרבה זמן אפילו יורדים למטה לסיגריה ביחד.
יצא לכם כמה פעמים לדבר יותר לעומק, ופה זה נגמר.
לא טלפונים, לא הודעות, אפילו לא מחשבה קטנה שמתגנבת לראש.
ואז היא נפרדת מחבר שלה. אתה שומע על זה ולא רוצה להגיד כלום, מחכה אולי היא תבוא לספר לך.
בנתיים האנשים היחידים שהיא אוהבת בקומה הזאת מצטמצמים, ואתה נשאר בבודדים שבהם.
אחרי חודש היא כבר מחפשת אותך, מספרת לך על הפרידה. מספרת שהיא רוצה ריבאונד.
היא דואגת להדק את הקשר בינכם, אתה בתמורה שולח שנה טובה. חינכו אותך להיות מנומס.
היא מתחילה לשלוח הודעות, לעשות לייקים על תמונות בפייסבוק מלפני חצי שנה.
שולחת את הסימנים הקלאסיים. אתה הולך איתה על חבל דק.
"ואם נגיד עכשיו את מוצאת ריבאונד, והוא עם בנות אחרות גם, זה מפריע לך?". מה יש לך להפסיד.
לא חשבת עליה חצי שניה עד שהיא התחילה עם השטויות האלה ועכשיו אתה כבר בטוח שהולך להיות משהו.
פתאום היא מתקשרת. אתה מסנן, זה אינסטינקט. אחרי כמה זמן חוזר אליה, לא מבין עד הסוף למה סיננת.
"סתם נמאס לי קצת מהווטסאפ אמרתי נעבור לטלפון".
50 דקות היא מחזיקה אותך על הקו, בחיים לא דיברת מעל 8 דקות בטלפון, וגם זה עם אמא, וגם זה כשהיא הייתה בחו"ל.
50 דקות בטלפון, רק כדי לספר לך על מישהו שהיא יצאה איתו לפני איזה שנה, ואיך זה לא הסתדר. ואיך פתאום הוא נזכר בה, אז הם קבעו לשבת.
50 דקות בטלפון, רק כדי לספר לך על איזה נשיקה שלה עם מישהו, שהאמת שהוא נחמד, ומוזר שזה לא הסתדר אז, אבל עכשיו הוא בדיוק מה שהיא רוצה.
50 דקות בטלפון, אבל על מה שיבוא הלאה אתה לוקח לך בדיוק 6 שניות לחשוב, ככה זה אצלך. אינסטינקט.
אתה מתקשר, שולח הודעות, מחזיר קשרים עם כל הבנות מהזמן האחרון, שאתה יודע שיכולות לבוא בהתראה כזאת קצרה.
כמו אחוז דיבוק, אתה לא חושב יותר מידי. שולח הודעות כאילו שאתה על טייס אוטומטי, לא טורח לחשוב שניה וחצי על מה אתה כותב. העיקר שהן יבואו.
והעיקר שהן יבואו עכשיו.
היא החליטה שאתם ידידים, ושאתם ידידים מספיק טובים בשביל שהיא תספר לך על בנים אחרים.
כבר שנים שמישהי לא סיפרה לך על בנים אחרים.
אם היא החליטה, אין בעיה. לפחות עכשיו שיהיה לך מה לספר לה בשיחה הבאה. והרי אף פעם לא היית בן אדם של שקרים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
