מחר בבוקר היא תסלח לי

אני באמת לא מבין מה נסגר.

את מתחילה איתי. את טרחת לשלוח לי הודעה. את טרחת לתת לי את המספר שלך. את גם טרחת לשלוח לי תמונה צנועה שלך.

והודעות שאת מתחילה לאהוב אותי ושאני עושה לך את זה. אז נכון שהתעצבנת מהקטע שלי שאני לא תמיד עונה ישר להודעות, לפעמים זה לוקח שעות עד שאני עונה.

אבל זה ככה אני, ואת יכולה לשאול את האחים שלי את החברים שלי ואפילו את אמא שלי שמתעצבנת עליי שאני לא עונה. וזה שאתן מתעצבנות כי אתן חושבות שאני מסנן זה רק הבונוס, לא בגלל זה אני עושה את זה. פשוט תמיד בחלקים מסויימים של היום אין לי סבלנות. אין לי סבלנות לפתוח את ההודעות, אין לי סבלנות לקרוא אותן ואין לי סבלנות לענות עליהן. 

וכשהמצברוח הזה עובר אז אני נכנס וקורא ועונה.

אבל באמת שאני לא מבין מה נסגר. ופתאום באמצע החיים, אחרי שאפילו הבטחת לי שאני אקבל מציצה משובחת, את מחליטה להתעצבן ולהודיע לי שגם ככה ירד לך ממני ממש אז ביי.

ואני יודע שסביר להניח שאת תקראי פה אבל - באמת אני לא מבין, מה?

מה את רוצה? את זאת שהתחלת איתי. אני לא נסגרתי על עצמי מה אני חושב על זה בכלל. אני פשוט מנסה להבין את ההיגיון מאחורי מה שזה היה. שיעמם לך וחיפשת מישהו שיעביר לך קצת את הזמן בעבודה? 

אבל מה שאני הכי לא מבין זה למה.

למה את חושבת שאכפת לי?

אני לא אוהב ללכלך על בנות, באמת שלא, ואת גם ילדה חמודה בסה"כ.

אני גם לא כותב את זה ממקום של כעס או אכזבה, אלא נטו ממקום של בלבול - מה ניסית לעשות פה?

כמה בנות פה כבר התעניינו אם קרה שלא השגתי את מה שרציתי. אם דחו אותי. 

אין דבר שאני יותר שונא מבנות ששומעות מאחרים או מבינות לפי מה שאני משדר שאני כמעט תמיד משיג מה שאני רוצה, ואז הן מחליטות לעשות דווקא - 

דווקא הן יהיו הבנות שאני לא אשיג.

דווקא הן יוכיחו (לעצמן) שהן מסוגלות לגרום למישהו כמוני לרצות אותן ושהוא לא ישיג אותן בסוף.

אז בואו אני אגלה לכן כמה דברים;

א' - הפלא ופלא, גם אותי דחו. נכון שזה לא קרה הרבה, ומדובר בפעמים נדירות שאני בקושי זוכר כבר, אבל זה קרה. ככה שאת לא תהיי הראשונה שתגידי לי לא.

ב' - זה שאתן עושות דווקא, רק גורם לי לאבד עניין בכן. למה שאני ארצה מישהי שרוצה בכוונה להכשיל אותי? אני כבר הרבה אחרי השלב שאני צריך להוכיח לעצמי דברים.

ג' - גם אותכן, אני בסוף משיג.

לפני יומיים הייתי במסיבה, וראיתי את אחד החברים הכי טובים שלי מתקשה מאוד. אתה יודע שהיא רוצה אותך, אתם כבר בחוץ יושבים רק שניכם ומדברים חצי שעה - אלוהים ישמור, אני לא יכול לראות את זה. איך אתה לא מסוגל לסגור?!

זה רק חיזק בי את התחושה שאני חייב להתחיל לכתוב פה טיפים לגברים על איך להתחיל עם בנות. 

וזה לא יהיה כמו אומנות הפיתוי, אני לא מנסה ליצור כת של מעריצים שתטריד בנות בכניסה לסנטר. 

זאת שיטה חדשה ומקורית, שפותחה נטו על ידי הניסיון והדברים שאני ראיתי. שיטה שלעומת כל החומרים שקיימים היום, שהם מיושנים מאוד, היא חדשה ומתאימה לתרבות הנוכחית.

ואני בכוונה כותב שיטה - כי זה לא קסם. כמו כל דבר בחיים, בשביל להשתפר צריך להתאמן. ובשביל להיות טוב צריך גם כשרון טבעי. 

אבל השיטה שלי היא נקודות שיעזרו למצוא את הכשרון הזה ולכוון אותו.

והנקודה האחרונה שרציתי לגעת בה - יש פה סגנון מאוד מסויים של בנות. ואני לא מדבר עליכן, אני מדבר בכלל על הבנות שכותבות בישראבלוג.

זה אף פעם לא הכוסיות של החבורה, אף פעם לא הילדות שלא חסר להן שום דבר בחיים. 

אף פעם לא המקובלות שיש להן מלא חברים. מה הקטע?

בכל ישראבלוג אין מישהי שהיא גם כוסית וגם יפה?

כמובן שאני אשמח שתוכיחו לי אחרת כן? 

חג שמח בנות יקרות (:

יובל. שיער בלונדיני חלק. לא חלק של פן ומחליק וכל מה שבנות לא עושות היום, חלק גלי כזה. 

רגליים ארוכות מפה ועד סוף העולם. בטן שטוחה ויפה, והתחת..אוי התחת.

גבוהה וכוסית.

לא מהבולטות בחבורה שלה, יותר שקטה, צריכה תשומת לב ולא יודעת איך לקבל אותה. מזל שאני יודע איך לתת.

חזרתי מאימון כדורגל והייתי די משועמם, היא הייתה מחוברת לפייסבוק אז שלחתי הודעה. ופתאום זה כבר המספר שלה, והבטחות והנה כולם בטיול, לשנינו אין מי לצאת - אז קובעים לשבת בשכונה. יושבים ומדברים שעות, היא מושכת את השיחה - אני כבר די משועמם. שנינו יודעים לאן זה מתקדם אבל היא מעכבת, בכל זאת הנשיקה הראשונה שלה.

מלווה אותה הביתה, וממשיכים לשבת מתחת לבית שלה. כשאני כבר מאבד סבלנות(או שפשוט הייתי חייב כבר לנשק אותה), אני אומר לה שאני צריך לזוז.

מתקרבים - ובום. נשיקה. היא לא רעה יחסית לנשיקה ראשונה - אבל איזו חמודה. צוחקת מבויישת ושואלת איך היא הייתה.

-"את עוד תשתפרי", אמרתי וחייכתי. קריצה והביתה.

עובר שבוע וחצי ואני שואל אותה אם היא רוצה להגדיר את היחסים. התוצאה זה שאנחנו זוג.

ילדה חמודה, אבל אין בה יותר מידי. יושבים ויש על מה לדבר, בכל זאת אף פעם השיחה לא נתקעת איתי, אבל לא מגיעים לאיזה עומק גדול.

חוגגים חודש, ואני מזמין אותה אליי. היא עוד לא הייתה אצלי. (חודש אתם ביחד והיא לא הייתה אצלך?! אז כן, בתכלס היינו שבועיים ביחד, זה היה חודש מהנשיקה הראשונה, ובהתחלה היא התביישה קצת לבוא אליי).

כל החדר נרות, כל המיטה שוקולדים, וורד באמצע. פופקורן וקולה - מלך האריות בדיוידי. לא הראתה את ההתרגשות. בהסתכלות אחורה גם לא אגיע לה שאני אשקיע הרבה יותר.

קשר נחמד, אבל אין בו כלום. ולראות אותה כל יום בבית ספר מתחיל להעיק עליי. אני מרגיש כבול - כל הזמן צריך להיות עם עין אחת פקוחה, שאני לא אעשה משהו לא מתאים בטעות כשהיא מסתכלת.

וזה לא שאני סובל איתה, זה פשוט שזה לא מתקדם לשום מקום. כמובן שכולם טורחים לציין איזה חמודים אנחנו ביחד, כאילו שאפשר להיות איתי בקשר ולא להראות טוב (;

אני מרגיש שאני עושה לה טוב. היא מתחילה לפתח רגשות, היא מקבלת קצת מהאופי שלי - נהיית יותר בולטת, יותר יודעת להביע את עצמה מול אחרים. 

זה לא בשבילי - ואני מחליט שהגיע הזמן לחתוך. וזה למרות התחת הנפלא שלה.

שולח לה אסמס שאנחנו צריכים לדבר ושאני רוצה לראות אותה היום, כמובן שהיא מבינה את המסר, עונה שהיא לא יכולה. ידעתי שהיא יכולה.

יום למחרת היא כבר אומרת לי שהיא רוצה לדבר איתי. אנחנו יושבים וזה נגמר. לא ברע וגם לא בטוב.

חצי שנה אחרי זה, כשאני משחרר לכל דבר שזז, היינו במחנה קיץ. אני לא באמת יודע איך זה קרה, אבל הגענו לדבר והתנשקנו. היא השתפרה בחצי שנה, כנראה שגם היא לא הייתה פרייארית.

יום אחרי זה היא התנהגה מוזר, ובצהריים שלחה לי אסמס שאני אבוא לדבר איתה. היא אמרה לי שהיא חשבה על זה כל הלילה וזה לא מתאים לה.

אני ממש לא חשבתי שאנחנו הולכים להיות עכשיו ביחד.

וככה נגמר סופית הקשר הכי ארוך שהיה לי בחיים - חודש וחצי, פלוס נשיקה חצי שנה אחרי.

כמה חודשים אחרי הייתי עם החברה הכי טובה שלה. הייתי זה לא הגדרה טובה..היינו יזיזים. פעם בשבוע היא הייתה גונחת כאילו היא הולכת למות בחדר שלי.

בדיעבד מסתבר שהן גם רבו בגללי.

פייר? לא אכפת לי.

זאת מסורת שבבוקר של ליל הסדר הולכים לים. מסתבר שזאת מסורת לא רק של החברים שלי, אלא של כולם. מה הקטע פה.

ים בשבילי זה אהבה. אין דבר שאני יותר אוהב מהים, מכל כך הרבה סיבות שונות. הרוגע, החברים, השקט, המים, המטקות, הששבש, הארטיק, הבירה,

הסיגריה אחרי הארטיק, המקלחת, השנצ אחרי הים, השמש.

הבנות.

ואו הבנות. אני מוותר על כל הדברים למעלה ומשאיר רק את הבנות, בחיי.

כמה צורות כמה צבעים כמה רואים ואו. נשטפות לי העיניים.

אבל בדיוק בגלל זה, ים בשבילי זה כמו ללחוץ על סימן כחול - זה כואב אבל אתה לא יכול להפסיק. מסוג הדברים שאתה אוהב ושונא.

בטח אתן שואלות - "מה? ג'וני התפגר? כל כך הרבה בנות והוא שונא את זה?!".

אז בואו אני אסביר לכן בדיוק למה - 

קחו ילד שמן עם התמכרות לממתקים, ותכניסו אותו לחנות הדגל של M&M בניו יורק.

אה, ועוד תגידו לו - שהוא לא צריך לשלם. ובכלל לא לקחת לקופה. פשוט לקחת ולאכול.

זה ייגמר באחת משתי האופציות - או שהוא ישתגע, או שהוא יאכל עד שהוא ימות.

אז נכון שאני לא ילד שמן וההתמכרות שלי היא דווקא לא לממתקים. אבל בלי שום ספק הים עדיף על הM&M, ואם אפשר לשלב את הבנות עם השוקולד זה בכלל נחמד.

אבל פאקינג שיט, הבטחתם מעבדות לחירות, ואני מגיע לים ואפשר להשתגע. כל שניה אני רוצה משהו(או מישהי) אחר, ואיך אפשר להתרכז ככה?!

חרא. כבר כשהייתי ילד הייתה לי את הבעיה הזאת - 

הייתי עם אמא באיזה חנות, והיה ארון עם בובות ממש ממש מגניבות. אמא הייתה צריכה ללכת לקנות כל מיני דברים, אז היא אמרה לי לבחור אחת מהבובות ולמצוא אותה כשאני מסיים.

עברו שעתיים והיא מוצאת אותי עומד מול הארון, עם מבט מזוגג בעיניים, מסביר לה שהצלחתי לצמצם את ההתלבטות רק ל2 בובות.

לא שהיה אכפת לאמא לקנות לי את שתיהן, אבל היא רצתה ללמד אותי לקח. אז היא אמרה לי שהיא הולכת לעמוד בתור בקופה ויש לי עד שהיא מגיעה לקופה לבחור.

בסוף היא הייתה צריכה למשוך אותי משם, כשכמובן לא הצלחתי לבחור - ויצאתי בלי כלום. כוסאמא של אמא.

ועוד בים כשאתן בביקני קטן קטן ורואים הכל אבל עדיין יש מקום לדמיון, וסיימתן להשחים בשמש ועוד אתן מרוחות בשמן - איך אני אבחר איך?!

ים זה אהבה והייתי רוצה להיות שם כל הזמן.

חג שמח ואם אתן לא אוכלות כשר אז יש לנו על מה לדבר (;