אם להיות כנה, כבר קצת שכחתי מה זה חופש גדול.
כבר שנים שלא היה לי אחד כזה, וזה לא שלא התגעגעתי.
אבל קצת כמו קונדומים, אחרי כל כך הרבה זמן בלי - אתה כבר שוכח איך זה מרגיש.
תחושות זה דבר מתעתע, ואני מאמין שבגלל זה הזכרון שלי מחופש גדול התעוות מאוד - אבל זה לא שזה מפריע לי, אני דווקא די מרוצה.
כי פעם חופש גדול בשבילי היה לקחת את המזרון לסלון, לקנות המון שוקו בסופר ולראות טלוויזיה במזגן.
ואחרי זה חופש גדול בשבילי היה הנסיעה השנתית לאילת.
וגם זה התחלף, כשחופש גדול היה בשבילי זמן לעבוד בשכר עבדות בעבודות שחורות משחור, רק בשביל לקנות בסוף הקיץ גיטרה חדשה.
ואז חופש גדול היה עשרות לילות ללא שינה, לילות של קניית סיגריות במכונה והשתכרות ללא מטרה.
ואחר כך בא הזכרון של מחנה, ושל טיסה, ושל חופש בלתי נגמר.
חופש שהתחלף במדים,
והתקבע בתור הזמן בשנה שכבר לא יוצאות לי העיניים באוטובוס משמיניסטיות שלא משאירות הרבה מקום לדמיון.
אבל בדיוק כשחשבתי ששכחתי מה זה חופש גדול, מצאתי אותה.
לבנה לבנה, קצת כמו בובת פורצלן, עם החולצה שמכריחים אותה ללבוש וג'ינס שנמצא איפה שהוא בין קצר לבין אני-לא-מאמין-שאבא-שלך-הסכים-לך-לצאת-ככה-מהבית.
עזרו גם המבט המתנשא שמנסה להבהיר שהיא פה רק בשביל הכסף, והמשקפיים.. אוי המשקפיים.
אתן קוראות לזה משקפי ספרניות, אבל בלב אתן יודעות טוב מאוד שמדובר במשקפי כוכבת פורנו. פאק איט, אם תהיו כנות פעם אחת גם תודו שבגלל זה אתן קונות אותן.
היא הגניבה מבט, בכל זאת אני נוף מפתיע בין שלל הזקנות שערות בשעה כזאת.
אני נשארתי אדיש, בכל זאת היא בדיוק הטעם שלי, אי אפשר לתת לה להרגיש שהיא מנצחת כאן.
חשבתי על זה רגע לעומק והטעם שלי רחב מידי בשביל להגיד שהיא בדיוק הטעם.
ובעודי סוטה מהנושא ונודד לי במחשבות, היא לא מהססת ושולחת עוד מבט,
ארוך וחודר, לא כזה שגונבים - כזה שמתכננים ונהנים ממנו.
לא היינו כאלה קרובים, אבל היא פתחה את הפה להגיד משהו,
וכל מה שעבר לי בראש היה:
"אחח, חופש גדול..".
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
