מחר בבוקר היא תסלח לי

יוון.

8 בבוקר ואנחנו מורידים שוט ואן גוך על המטוס.

12 בצהריים, עוד לא שמנו את המזוודות בחדר, ואנחנו כבר עם הפאנטה והגרייגוס בבריכה, מתמסרים לשמש ולמזל שנפל עלינו לארבעת הימים והלילות הקרובים.

3 שעות וחצי בקבוק גרייגוס מאוחר יותר, שלושתינו מתעלפים על המיטות בחדר. חודשים של המתנה לרגע הזה..

הערב הגיע, ואיתו ואן גוך רימון של ליטר מקורר. 

לא שמתי לב מה קורה סביבי ואני כבר שיכור מהתחת ב1 וחצי בבוקר בבר סטריט, יושב ליד חמש שוודיות, כשאחת רצה להקיא.

"I will teach you how you drink tequilla in israel - salt, shot, lime, kiss - it's a tradition in israel"

"ok"

והנה אני והבלונדינית מתנשקים. מרים לשנייה את העיניים ורואה שחבר שלי לא מתקשה בעניינים.

שוט פה, קוקטייל שם, קצת בירה ואני בחיים לא הייתי כל כך שיכור, רק בשביל לקפוץ ערום לבריכה ב5 בבוקר. בקושי מדליק את הסיגריה - ומתעורר ב2 בצהריים. רק ב6 בערב, אחרי 2 אדוויל, בקבוק מים ו2 שווארמה בפיתה, אני מסוגל לדבר.

לילה אחרון. מוציאים הכל - את הבקבוקונים, את הגרייגוס, את הבירות - כל מה שנשאר. מסיימים הכל ויוצאים לבר סטריט.

סיבוב, עוד סיבוב, והנה חבורה של 5-6 שוודיות יושבות בחוץ. והנה אנחנו כבר יושבים לידן.

בנוהל - 

"Where are you from?"

"Sweeden"

"We LOVE Sweeden"

והשולחנות כבר מחוברים. 3 ליטר של קוקטייל ו10 שוטים של טקילה. מילה על הצבא, מילה על ישראל, ואז אני קולט את זה - שני עגילי צלב ענקיים.

9 ס"מ כל אחד לפחות, שרשרת צלב על הצוואר. 

לא חשבתי פעמיים וסיפרתי לה כמה חבל שאין בארץ קריסמס, כאילו שבאמת אכפת לי.

היא בתמורה סיפרה לי על העגילים שלה בלשון, בבטן, ובמקום שבעיקר כוכבות פורנו אוהבות. 

מחמאה על העיניים, יד על הירך והיא אומרת לי כמה אני חמוד.

ושוב,

"I will teach you how you drink tequilla in israel - salt, shot, lime, kiss - it's a tradition in israel"

"ok"

היא עוד מספיקה לזרוק לי משהו על זה שהיא זיינה את המארח של הבר יום לפני,

ואני כבר איתה על הבר, מגלה בעצמי איפה יש לה עגילים ואיפה לא.

היה שווה כל רגע שחיכינו.

אני מתבגר, אני מתפשר, אני משתנה. אני מתרחק והסדרי עדיפויות שלי משתנים.

זה לא אני. זה לא אני. אני מתרחק מעצמי, משקיע בדברים שבחיים לא חשבתי שאשקיע - ומזניח דברים שבחיים לא חשבתי שאזניח.

טוב לי?

הורדתי את השיער. את כולו. גלאח כל כך קצר שהזקן והשיער באותו אורך. החלטה פזיזה.

אולי זה השינוי.

צום קל שיהיה לנו.

אז חזרנו מיוון ואני קצת נעלם,

אין לי זמן לכלום.

אני כל כך עסוק בלדאוג לעצמי בתחומים שונים - שאני מזניח אותי בשאר התחומים.

אני בקרוב אכתוב פוסט על יוון, על האלכוהול והיציאות, ובעיקר על השוודיות. 

איך אנחנו אוהבים שוודיות. עם הבלונד, עם זה שיש מה לתפוס, ואפילו מוכנים להתמודד עם העגילים הענקיים של הצלב בכל אוזן.

אני חייב לאסוף את עצמי בידיים - ולדאוג לצרכים שלי. מרוב שאני מנסה להספיק את הכל אני לא מספיק כלום,

ובנתיים אני רק מוצא את עצמי מתגעגע לריח של הליידי מיליון שלה בסדין שלי.

מתגעגע ללפתוח את העיניים ב5 בבוקר, לסרוק את החדר החשוך, לחכות שהעיניים יתרגלו לשחור הזה, ואז לראות את החוטיני הבהיר שלך על הרצפה.

מתגעגע לקשר הכל כך מוצלח הזה, בלי סרטים, בלי סצנות, בלי מסכות ובלי להתאמץ. שני אנשים שאוהבים להזדיין ודווקא יש ביניהם חיבור טוב.

מתגעגע להודעה כל יום שישי כשאת למטה, ללפתוח לך עם נשיקה בלחי.

מתגעגע ללהסתכל במבט ריק בטלוויזיה הפתוחה, שנינו משחקים אותה כאילו זה באמת מעניין ותוך חמש דקות אנחנו כבר בלי בגדים.

מתגעגע לזה שלא משנה כמה את חרמנית את אף פעם לא תעשי צעד, גם כשאני בודק אותך. במיוחד כשאני בודק אותך. תעדיפי שנשב גם שעה וחצי מול הטלוויזיה, משתעממים ועל סף הרדמות, העיקר שאם אני לא מנשק אותך ראשון - אז לא יהיה פה כלום.

מתגעגע לדרך שלך להגיד לי שאת רוצה - וכמה אירוני, זה היה להגיד לי שאת מתגעגעת.